נכון לעכשיו עדיין לא ברור אם לארי יבחר לסרב ולהמשיך כמנכ"ל הבנק השלישי בגודלו, אך זה לא יהיה ממניעים כלכליים – גם אם במזרחי טפחות ירצו להציע לו העלאה בשכר בכדי לשכנע אותו להישאר, הדבר אסור על פי חוק.
חוק הגבלת שכר הבכירים, או בשמו הרשמי "חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים", הוא חוק שעבר ב-2016 בעקבות מחאה ציבורית על גובה השכר במערכת הבנקאית והפנסיונית, וקובע תקרה לשכר הבכירים בגופים שמנהלים כספי ציבור – כלומר בנקים, חברות ביטוח, וגופים מוסדיים. לפי החוק, שכרו של נושא משרה לא יעלה על פי 35 מהשכר הנמוך ביותר באותו ארגון, ועבור תגמול שגבוה מ-2.5 מיליון בשנה יש צורך באישורים מיוחדים.
מטרת החוק הייתה למנוע חמדנות מופרזת של מנהלים בכירים ולהחזיר לציבור את תחושת האמון כלפי המוסדות שמנהלים את כספו, אבל בפועל מה שהוא עשה זה פשוט לגרום למערכת הבנקאית להפסיד את הטאלנטים שלה.
גופים פיננסיים שאינם נחשבים "מוסדיים" כמו ישראכרט מיודעתנו, אבל גם מקס, קארד-קום ואחרים אינם כפופים לחוק הזה - ולכן הם יכולים להציע לבכירים שכר בלתי מוגבל, כולל בונוסים ואופציות, ו"לגנוב" בכירים מהמגזר הבנקאי שם שכרם מוגבל.
גם בתחום ההשקעות מי שנפגע מכך הם בסופו של דבר הלקוחות, כאשר מנהלי השקעות מצליחים עוזבים את בתי ההשקעות המוסדיים ואת תקרות השכר שלהם – או כדי לעבור לשוק הפרטי, או כדי לחזור ולעבוד עבור אותו בית השקעות עצמו רק שהפעם כנגד קבלה ועל חשבון הלקוחות.
הסיבה לכך היא ששכר הבכירים באותם בתי השקעות אמנם מוגבל, אך למנהלי תיקים חיצוניים הם יכולים לשלם סכומים גבוהים פי כמה וכמה – ואפילו להגיש את החשבונית ללקוח. שכן, בניגוד לשכר העובדים שמגולם בדמי הניהול הקבועים, התשלום למנהלי תיקים חיצוניים נחשב כהוצאה על ניהול השקעות ונגבה בנפרד מקרן ההשתלמות או הפנסיה שלנו.
גם במקרה הנוכחי של ההצעה של תשובה ללארי, ייתכן כמובן שלארי יענה בשלילה וייתכן גם שההצעה תתבל ממילא במידה ובג"ץ יכריע כנגד האישור הרגולטרי שניתן ליצחק תשובה לשלוט בישראכארט לאחר שבעבר בשורה של הסדרי חוב שונים הוא מחק חובות בגובה מיליארדי שקלים כפי שדורשת התנועה לאיכות השלטון בעתירה שהגישה לבג"צ לפני מספר ימים – אבל עצם ההצעה הגרנדיוזית ממחישה שוב את העיוות שהחוק יצר ואת הצורך לשנות אותו.
המצב כיום, כשכל חברת אשראי או גוף שמתמחה במימון יכול להציע סכומי עתק למנהלים מוכשרים ולמשוך אותם אליה, במקום שהם יישארו בתוך המערכת הבנקאית וישפרו את חייהם של קהל לקוחות רחב בהרבה, פוגע לא רק באותם מנהלים אלא גם בנו – הלקוחות שלהם.