לא מה שסיפרו לנו
בסופ"ש הקודם פרסמה יחידת המחקר של הבורסה סקירה מקיפה על התנועות בשוק ההון, והנתונים שהיא חשפה היו עגומים למדי: מאז 13 ביוני, היום שבו יצאנו למבצע עם כלביא, המשקיעים הזרים התחילו למכור מניות ישראליות בלי להביט לאחור.
תוך חודש וחצי הם מכרו מניות בהיקף של כמעט שני מיליארד שקל בכמעט כל הסקטורים, והיחידים שניצלו ממכירת החיסול היו החברות הביטחוניות, עם קניות מינוריות ב־200 מיליון שקל.
נכון, אם מסתכלים על שנת 2025 כולה, הם עדיין נותרו בחשיפה יפה של כמה מיליארדים לשוק הישראלי. אלא שהמשמעות של הנתון המפתיע על מכירת המניות בתקופה המדוברת היא שלא היו כאן לא טפיחה על השכם ולא נעליים.
המשקיעים הזרים זיהו משבר מתקרב, ומיהרו להרים את הרגליים ולברוח בחזרה לוול סטריט כדי למזער סיכונים. אף אחד מהם לא היה מוכן לשים את הז'יטונים על המשק הישראלי. והאמת היא שגם קרנות הפנסיה שלנו לא ממש התלהבו לעשות את זה.
המשקיעים המוסדיים אומנם קנו מניות ישראליות ב־1.2 מיליארד שקל, אבל חישוב פשוט יגלה שזה לא היה מספיק אפילו בשביל “לספוג" את כל המניות שהמשקיעים הזרים ניסו למכור. מי שנכנסו שם מתחת לאלונקה – ולא סתם נכנסו, אלא גם הרימו אותה למעלה משל היו גולנצ'יקים מורעלים בסוף מסע כומתה – היו משקיעי הריטייל, המשקיעים הפרטיים: אני, אתם, ההורים והשכנים.
אנחנו, ביודעין או שלא, התחלנו לקנות מניות ישראליות בלי חשבון, ותוך חודש וחצי הזרמנו לבורסה בתל אביב סכום אסטרונומי של 4.8 מיליארד שקל. לצורך השוואה, בשלושת החודשים וחצי שקדמו למלחמה עם איראן קנינו בנטו (רכישות בניכוי מכירות) רק במאה מיליון שקל.
זה לא בהכרח דבר רע; אין חוק שמונע מעם שלם להמר על המניות של עצמו. כן מדובר בנורת אזהרה שמאותתת לנו שאולי האופוריה הייתה מוגזמת. אולי ניפחנו פה איזו בועה. אולי מרוב לטפוח לעצמנו על השכם, כמעט גרמנו לנקע בכתף.
הציבור (בארה"ב) ישלם
בואו נשים לרגע בצד את כל הדיון על המכסים בהקשר של התעשייה האמריקאית, גירעון סחר והמצב הגיאו־פוליטי, ונתייחס לחגיגות של טראמפ בתחילת השבוע בעקבות ההכנסות הגבוהות שממשלת ארה"ב קיבלה “בזכות" המכסים.
טראמפ השוויץ בגידול בהכנסות מהמכסים - 74 מיליארד דולר יותר מהתקופה המקבילה אשתקד, כמעט פי שניים. אלא שהוא שכח לציין מי שילם אותם - המצביעים שלו, אזרחי ארצות הברית של אמריקה.
נכון שטראמפ חזר שוב ושוב במהלך מסע הבחירות שלו על זה שהוא יגרום לסין וקנדה לשלם, ושהוא “יחזיר את המשרות הביתה", אבל מה לעשות שמכסים פשוט לא עובדים ככה. אם יש הכנסות ממכסים, וטראמפ בונה על זרם יציב של שני טריליון דולר הכנסות ממכסים בעשור הקרוב, אז כנראה האזרחים שלך עדיין מעדיפים לקנות תוצרת חוץ, והמשרות עדיין לא חזרו הביתה.
ואם האזרחים שלך עדיין מעדיפים את התוצרת של הסינים והקנדים למרות המכס, ובהנחה שהיצרנים הסינים והקנדים לא הפכו פתאום לעמותות ללא כוונות רווח, אז ליבואנים האמריקאים לא תהיה ברירה (שהרי גם הם לא יתנדבו פתאום להקטין את שורת הרווח) אלא לגלגל את כל העלות של המכס על הצרכן.
התוצאה היא שכמעט כל דבר שהאזרח האמריקאי הממוצע יקנה, ממזון ועד סמארטפון, יעלה לו עכשיו יותר: או כי הוא ישלם על זה מכס, או כי הוא ייאלץ לקנות מחברה אמריקאית שתמכור לו ביוקר.
אז נכון – ההכנסות של ארה"ב ממכסים יגדלו, את זה אי אפשר לקחת לטראמפ, אבל מי שישלם את החשבון לא יהיו לא הסינים, לא הקנדים ולא הישראלים. הם אולי ייפגעו כלכלית מהמהלך, אבל לא יהיו אלה שיוציאו כסף מהארנק. את זה ייאלצו לעשות האמריקאים עצמם, ולא סתם האמריקאים - מעמד הביניים והמעמד התחתון בעיקר.
כי מכס, בדומה למע"מ, הוא מס רגרסיבי שמשלמים רק בעת רכישה. ובאופן טבעי, דווקא משפחות עניות וממעמד הביניים מוציאות חלק גדול יותר מההכנסה שלהן על קניות ועל שגרת היומיום.
עשירים, לעומת זאת, חוסכים אחוז ניכר מההכנסה שלהם, ובחסכונות שלהם לא רק שהם לא ירגישו את השפעות המכסים - אלא להפך: טראמפ הבטיח להוריד להם את מס ההכנסה “בתמורה" להכנסות מהמכסים של העניים. אם תרצו, “רובין הוד" גרסת בוורלי הילס.
אז טראמפ אכן ניצח, אבל המפסיד הגדול הוא מעמד הביניים האמריקאי. שנאמר: עוד ניצחון כזה – ואבדנו.
התרעות פיקוד העורף