עם זאת, במסגרת התקציב יש שני סעיפים יוצאי דופן. הראשון הוא הקצבת 1.6 מיליארד שקל לסיוע הומניטרי לעזה והגדלתו בהמשך ל־3 מיליארד שקל. מדובר בהפרת הבטחתו של שר האוצר ש"אף גרגיר לא יגיע לחמאס", אף שבפועל מרבית הסיוע עובר דרכו.
הסעיף המדאיג השני נוגע לגידול בהוצאות הריבית. מדובר בהוצאות של 1.7 מיליארד שקל, המביאות את הוצאות הריבית ל־58 מיליארד שקל לשנה. הגידול בהוצאות נובע מהגדלת האוברדרפט הלאומי.
בגלל הגידול בהוצאות יהיה צורך להגדיל את הגירעון מ־4.9% מהתוצר ל־5.2% מהתוצר. הגידול בגירעון עומד בסתירה מוחלטת להתחייבויות שר האוצר, והחריגה מהגירעון היא מסר שלילי מבחינת חברות דירוג האשראי הבינלאומיות.
כדי לממן את הגידול במסגרת ההוצאות נדרש צעד לא פופולרי נוסף – קיצוץ של 3.35% בתקציבי משרדי הממשלה משנת 2026 והסטת כספים בין המשרדים. ההצעה נתקלה בהתנגדות חריפה ביותר של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שגם תקציב משרדו מועמד לקיצוץ.
כמו כן הומלץ על ביטול חלק מהכספים הקואליציוניים (480 מיליון שקל) המיועדים למורי החינוך החרדי במסגרת רפורמת אופק חדש. ההחלטה על הקיצוץ התקבלה כיוון שרשתות החינוך לא עומדות בהתחייבותן ללימודי ליבה. למרות קיצוץ זה, הכספים הקואליציוניים יסתכמו השנה ב־4.5 מיליארד שקל. החלטה זו נתקלת בהתנגדות מוחלטת של המפלגות החרדיות ושל שר החינוך יואב קיש.
למרות כל אלה, באוצר לא העזו להטיל על האזרחים מיסים חדשים או גזירות שכר נוספות מעבר לאלה שהושתו בתחילת השנה. הצעת התקציב העדכנית תובא בקרוב לאישור ועדת הכספים, ונראה כי תאושר, כיוון שבראשה עומד ח"כ חנוך מילביצקי ולא משה גפני מיהדות התורה. בהמשך יהיה צורך גם באישור ההצעה בכנסת, עם שובה מפגרה.
כך או אחרת, בנושא תקציב 2025 עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. בהחלט ייתכן שעד סוף השנה יהיה צורך בתיקון נוסף בתקציב, במיוחד אם התחזיות לגידול בהכנסות ממיסים יתבררו כאופטימיות מדי.
על תקציב 2026 לא מדברים במערכת הפוליטית. אם יתברר שהבחירות יוקדמו, כפי שהדברים נראים כעת, אזי בתחילת 2026 לא יהיה תקציב מאושר.
התרעות פיקוד העורף