זבז'ינסקי מזכיר כי ברבעון הראשון של 2020, שבו הוטל סגר מלא למשך 12 ימים – בדיוק כמו משך המלחמה מול איראן – ירד התמ"ג העסקי ב־1.8%. ירידה שהיא אמנם חדה יותר מזו שנרשמה כעת, אבל שלא רק שהתחושה שליוותה אותה הייתה קשה בהרבה, אלא גם הנתונים: באפריל 2020 דיווחו 43% מהעסקים על ירידה של יותר מ־50% בפדיון, לעומת 24% בלבד במלחמה האחרונה. בנוסף, 40% מהעובדים לא עבדו כלל (24% מהם בחל"ת), מציאות שלא התקרבה למצב ביוני 2025.
השוואה נוספת אפשרית לתחילת המלחמה בעזה ברבעון הרביעי של 2023. אז ירד התמ"ג העסקי ב־9.6%, ירידה שמשקפת פגיעה של כ־1.2% לכל 12 ימי לחימה – פחות מאשר במלחמה מול איראן. גם הסקרים תיארו אז תמונה חמורה יותר: 52% מהעסקים דיווחו על ירידה של יותר מ־50% בפדיון, ורק 24% מהעסקים ציינו שיותר מ־80% מהעובדים ממשיכים לעבוד – לעומת 34% כעת.
מכאן, אומר זבז'ינסקי, המסקנה המתבקשת היא שהמשק היה בקיפאון או אף בהתכווצות כבר לפני פרוץ המלחמה. לכך מצטרפים אינדיקטורים נוספים: ירידה במדד המשולב של בנק ישראל בחודשים אפריל ומאי, והיחלשות ניכרת בסקר מגמות בעסקים של הלמ"ס עוד לפני מבצע "עם כלביא".
המשמעות היא שתחזיות הצמיחה הרשמיות לשנת 2025 – 3.3% בבנק ישראל ו־3.1% במשרד האוצר – אינן ריאליות. לפי זבז'ינסקי, בהנחות סבירות הצמיחה תעמוד השנה על 2%–2.5% בלבד. "אם גם ללא המלחמה באיראן המשק לא צמח או אף התכווץ ברבעון השני", הוא אומר, "קובעי המדיניות צריכים להסיק מסקנות לגבי המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית".
התרעות פיקוד העורף