אלא שכשבוחנים את המספרים היבשים, מתבררת תמונה אחרת לגמרי: לפי נתוני משרד החינוך, שנת הלימודים האחרונה (תשפ"ה) נפתחה עם כ־2,558,000 ילדים שרשומים במערכת החינוך. מתוכם 535 אלף ילדי גן, שאותם נשים לרגע בצד. מה שנשאר הם כ־2,023,000 תלמידי כיתות א'־י"ב.
על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במהלך שני העשורים האחרונים נרשמה ירידה ניכרת בעומס ההוראה, כשהיחס בין מספר התלמידים למורה הצטמצם כמעט בכל מגזר. בחינוך היסודי הערבי ירד מספר התלמידים למורה מ־16.3 ל־11.5, בחטיבות הביניים בממלכתי־עברי מ־12.2 ל־7.7, ובחטיבות הביניים בממלכתי־ערבי מ־12.4 ל־9.2 תלמידים למורה. החריג היחיד הוא החינוך החרדי בחטיבות העליונות – שם נרשמה דווקא עלייה מ־11.4 ל־13 תלמידים למורה.
אז איך המיתוס בכל זאת שורד ומתעורר מחדש מדי שנה? למה אנחנו בכל זאת מרגישים סביבנו מדי פעם שיש מחסור? מכיוון שבמקצועות מסוימים יש עודף מורים, ובאחרים חסר; במקומות מסוימים קשה לגייס, ובאחרים יש רשימות המתנה. לכן הטענה הרחבה ש“אין מספיק מורים" פשוט לא נכונה – מה שיש זו מערכת תמריצים שלא מסוגלת לתעל מורים בהתאם לצורכי המערכת.
מורה מתחיל בתל אביב ובנהריה מרוויח בדיוק אותו דבר, על פי ההסכם הקיבוצי. למעשה, לעיתים דווקא בפריפריה השכר נטו גבוה יותר בזכות נקודות זיכוי במס. כלומר - אין שום תמריץ אמיתי למורה צעיר לבחור בהוראה במרכז, ושם בדיוק מצוי המחסור החריף ביותר.
מורה לפיזיקה או למתמטיקה, שהשקיעה שנים בלימודי מתמטיקה קשים, מרוויחה בדיוק אותו דבר כמו מורה למקצועות קלים יותר ללימוד, אז למה להתאמץ? וככה המערכת נשארת עם חוסרים דווקא במקצועות שבהם התלמידים זקוקים להם יותר מכל.
כלומר הבעיה היא לא כמות המורים - אלא הפיזור שלהם בין האזורים והמקצועות השונים. ותוספות שכר רוחביות, כפי שארגוני המורים אוהבים לדרוש, לא רק שלא פותרות את הבעיה של איך מתמרצים מורים להגיע למרכז ואיך מגדילים את מספר המורים והמורות למתמטיקה ולפיזיקה - אלא הן חלק מהמנגנון שיצר אותה מלכתחילה.
חינוך פיננסי
אם כבר מדברים על חינוך, בואו נדבר על המהלך ה"היסטורי" של בנק הפועלים, שהודיע בתחילת השבוע על חלוקת מניות ליותר ממיליון לקוחות במתנה. כן, מה ששמעתם – כל לקוח של הבנק יוכל לבחור בין שתי מניות של הבנק בשווי של כ־124 שקל לבין מענק כספי של 100 שקל.
על פניו, מדובר במחווה נדירה ואולי אפילו מהפכנית ביחסי בנק־לקוח בישראל, אבל כשנזכרים שבנק ישראל חייב את כל הבנקים להעביר ללקוחות בחזרה חלק מהרווחים העצומים שהם עשו על חשבונם, אז פתאום לקרוא לזה “מתנה" נשמע קצת מגוחך - בערך כמו שאני נותן מתנה למס הכנסה וביטוח לאומי כל חודש.
מה שחשוב לזכור, זה שבחלק לא מבוטל מהרווחים הבנקים זכו מן ההפקר בזכות עליית ריבית בנק ישראל ושוק הבנקים הריכוזי בישראל שאפשרו להם להנות ממרווח ריבית גבוה – לתת הלוואות בריבית גבוהה, אבל להציע פיקדונות בריבית נמוכה. וכשזה גובה הרווחים, וכשלפי אגף תקציבים כל משק בית בישראל משלם בממוצע 2,000 שקל בשנה בעמלות לבנק, לבוא ולהציע ללקוחות "מתנה" של שתי מניות בשווי של ארוחה עסקית כל אחת זה קצת לעג לרש.
ובכל זאת, למרות כל מה שנאמר, יש גם צד חיובי לא מבוטל למהלך של בנק הפועלים – הוא מקדם חינוך פיננסי. עבור ישראלים שמעולם אפילו לא חשבו על להשקיע בבורסה, שתי מניות ב"מתנה" יכולות להיות שער כניסה קטן לעולם חדש ולעתיד טוב יותר.
זה לא שהם יקומו בבוקר ויהפכו פתאום לזאב מוול סטריט, אבל גם אם בהתחלה חשבון המסחר יתפקד רק כמעין טמגוצ'י פיננסי – מעין מקום אליו נכנסים מדי פעם רק כדי לבדוק אם המניה "אכלה וגדלה" – ייתכן שבהמשך תבוא גם סקרנות אמיתית בצורה של קריאה ולמידה ואולי גם השקעה בעוד מניות ומדדים.
אפילו אם יהיו כמה אלפי לקוחות כאלו, מדובר באבן דרך משמעותית בהנגשת שוק ההון הישראלי (ובתקווה שבהמשך גם העולמי) לכלל האוכלוסייה בישראל.
קטנה לסיום. נקודה אחת שחשוב לזכור כשמדברים על השוואות
ל־OECD: בישראל יש הרבה יותר ילדים ביחס לכוח העבודה. כבר היום מערכת החינוך היא מהמעסיקים הגדולים במשק: 236 אלף מורים, מנהלים וגננות - יותר מ־5% מתוך 4,575,900 איש בכוח העבודה, נכון ליולי.
ואם נוסיף מטפלות במעונות, רבנים ומורים שלא נספרים, וכן מרצים באוניברסיטאות, עובדי משרד החינוך, שרתים ומאבטחים - אנחנו מתחילים להתקרב ל־10% מהעובדים שעסוקים ברגע זה ממש (בעצם, החל מעוד יומיים) בלחנך את הדור הבא.
עכשיו נניח שהמצב האידיאלי הוא מורה אחד לכל חמישה או שבעה תלמידים ולא לכל עשרה: האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר? סיפור על יזם או הייטקיסט אחד שעזב הכל והלך ללמד נשמע רומנטי, אבל מה יקרה כשזה יהפוך ל־1,000? לעשרת אלפים? ל־100 אלף עובדים ועובדות שאחראים לחלק ניכר מהתוצר ומהכנסות המדינה ממיסים - ולא רק שחלקם ירדו מתחת לסף המס, אלא המדינה תצטרך גם להתחיל לשלם להם משכורת? האם אנחנו באמת מוכנים לירידה ברמת החיים ובאיכות השירותים שנקבל מהממשלה בתמורה ליחס אישי יותר בכיתה? נקודה למחשבה.
התרעות פיקוד העורף