אז מדוע הכסף לא הועבר כבר במרץ? כאן נכנסות לתמונה הגרסאות הסותרות. לפי משרד האוצר, התקציב לאבטחת מוסדות החינוך נכלל בבסיס התקציב שאושר במרץ, אלא שבמהלך בנייתו ביקש המשרד לביטחון לאומי להקצות סכום נמוך מהנדרש לנושא זה, תוך התחייבות להשלים את הפער מתקציביו הפנימיים.
כלומר, לפי משרד האוצר, במשרד לביטחון לאומי העדיפו להשתמש בתקציב שהם קיבלו לאבטחת בתי הספר לפעילויות שונות של המשרד – שלטענת האוצר גם הם גדלו תקציבית ביחס לשנים קודמות גם בלי קשר לעניין מוסדות החינוך - בהתאם לסדרי העדיפויות של המשרד והשר, תוך שהם מתחייבים להחזיר את ה-250 מיליון שהוקצו לאבטחת בתי הספר בהמשך. לאחרונה, הם אומרים, בניגוד לסיכומים התנערו במשרד מההתחייבות והעדיפו לקחת אותו ממשלמי המיסים על חשבון קיצוץ שירותים ברווחה, בבריאות וכו'.
הקיצוץ הרוחבי שעליו שמח הבוקר השר בן גביר כמוצא שלל רב משמעותו שייגרעו כ־37 מיליון שקלים מתקציב משרד החינוך, 22.8 מיליון ממערכת הבריאות, 11.3 מיליון ממשרד החקלאות ו־1.4 מיליון ממשרד התיירות. גם משרד ראש הממשלה, בית הנשיא, המוסד לביטוח לאומי ורשות החדשנות ייאלצו לקצץ חלק מתקציבם. אבל זה רק המספרים היבשים, המשמעות המעשית של הקיצוץ היא פחות שירותים לאזרחים. פחות כיתות ומורים במערכת החינוך, פחות מכשירי MRI וציוד רפואי במערכת הבריאות, פחות תמיכה בחקלאים ופחות השקעה בתיירות.
וכל זה מתרחש בזמן שכולם מודים שהכסף הועבר בחודש מרץ, אבל אף גורם לא מתייצב מול המצלמות לענות לאזרחי ישראל על שאלה אחת פשוטה - איפה הכסף? לאן נעלמו 250 מיליון שקל? (שבינתיים צמחו ל-285 מיליון...). במקום תשובה ברורה, הציבור מקבל קרב האשמות הדדי בין משרדים, ובינתיים משלם את המחיר בשירותי בריאות, חינוך ותשתיות שהולכים ומצטמצמים.
התרעות פיקוד העורף