המחקר מתבסס על מידע שנאסף בין השנים 2020 ל־2025 מתוך כ־47,900 רשומות של שוכרים פוטנציאליים ברחבי הארץ, ובחן ארבעה פרמטרים: אחוז השוכרים שנכשלו בבדיקות רקע פיננסי, הגיל הממוצע של השוכרים, ההכנסה הממוצעת שלהם ויחס ההכנסה לשכר הדירה.
בשלב השני, לאחר שמיפו את מפת השוכרים בכל עיר ועיר, "דיפרנט" בחנו באופן ספציפי את הנתונים של אלפי לקוחותיהם בין השנים 2020-2025. בכדי לבחון מהן הסיבות אשר הסבו נזק כלכלי לבעלי הנכס ומה היה גובה הנזק הממוצע.
מהמחקר עולה כי 46% מהבעיות נבעו מאי־תשלום שכר דירה, בעיה שנמשכה בממוצע כשלושה חודשים ועלתה למשכיר בהפסד כספי של כ־15,500 שקל. בעיות נוספות שגרמו למשכירים להפעיל את ההגנה של "דיפרנט" היו עזיבה באמצע החוזה (29%), שגם אז הזמן הממוצע למציאת שוכר חדש עמד על כשלושה חודשים
שמונה אחוזים מהמשכירים דיווחו על מחלוקת בין השוכר למשכיר: סכסוכים בנוגע לתשלומי חשבונות, תיקונים, שכנים מפריעים, או בניין שכונתי שבו לפתע החלו שיפוצי תמ"א מבלי שיידעו מראש. שבעה אחוזים נזקקו לייעוץ משפטי, שלושה אחוזים לעזרה בפינוי דייר, שני אחוזים על אי־תשלום חוב לרשויות מצד השוכר שבעל הדירה נאלץ לשלם במקומו, שני אחוזים על נזקים לדירה, ושלושה אחוזים על כל השאר: הוצאה לפועל, החלפת מנעולים, הקדשת זמן לעו"ד, איתור דיירים ועוד.
לבסוף, בהתבסס על נתוני המדגם, יצרו ב"דיפרנט" את רשימת הערים שבהן נרשם שיעור הבעיות הגבוה ביותר עם שוכרים בין החודשים ינואר לאוגוסט 2025. בראש הרשימה ניצבות נתיבות (29% בעיות), מגדל העמק (27%) ודימונה (24%). אחריהן מופיעות טבריה (20%), ראש העין (19%) ובאר שבע (18%).
גם ערים גדולות יותר כמו חיפה (15%), בת ים (14%) ופתח תקווה (14%) רשומות ברשימת הבעייתיות. עם זאת, הם מדגישים, כי מדובר במדגם בלבד ושהסיכוי להיתקל בקושי מול דייר קיים בכל עיר בישראל.
על פי נתוני "דיפנרט", כמחצית מבעלי הדירות, מסתמכים על שכר דירה כחלק מהמשכורת למחייתם ולפחות כרבע מהם מחויבים לתשלומי המשכנתא שלקחו על מנת לרכוש את הדירה והתשלום החודשי שלהם עלה בגלל עליית הריבית. למרות זאת, מתברר כי גם צ'ק הביטחון שניתן בתחילת החוזה על ידי השוכר, אינו מספיק כיוון שהוא אינו מכובד לעיתים או מבוטל. גם יתר הערבויות והביטחונות - קשים למימוש, או מהווים רק "פלסטר" לעומת החוב שנוצר. "לבעלי הדירות להשכרה אין אף פתרון, ולרוב הם בוחרים לכסות את ההפסדים בעצמם כדי לא להיכנס להליך משפטי שלרוב יותר יקר מהנזקים".
אי תשלום שכר דירה, בין אם על ידי צ'ק שחוזר, או דחיות תשלום חוזרות ונשנות, הן מגפה ארצית. דיירים רבים בשכירות מגיעים להתחייבויות כלכליות שלא יכולים לעמוד בהם, ובסוף דמי השכירות הן מבין ההוצאות הגבוהות ביותר של משק בית ממוצע, יחידנים, זוגות או משפחות, ועל כן בעלי הדירות להשכרה הם הראשונים לספוג את ההשלכות של כך.
זוהי ממש מגמת "אמריקניזציה", בה ישראלים רבים התמכרו להלוואות וחיים ממינוס למינוס. זו נורה אדומה לא רק לבעלי הדירות, אלא גם למדינה, להתחיל לעסוק באופן אקטיבי בחינוך פיננסי, למשל, יכול להוות התחלה של פתרון, אך נדרשת כאן מדיניות רחבת היקף כדי להתחיל לאמוד ולהתמודד עם התופעה, ובעיקר כלים עבור בעלי הדירות מעבר להסתמכות על פתרונות בשוק החופשי.
ברנשטיין מוסיף כי הבעיה אינה נקודתית: "אי־תשלום שכ"ד הפך למגפה ארצית. יותר ויותר משפחות חיות במינוס, ודמי השכירות הן אחת ההוצאות הגדולות ביותר שלהן - ולכן בעלי הדירות שמשכירים להם הם הראשונים להיפגע. זוהי ממש מגמת "אמריקניזציה", בה ישראלים רבים התמכרו להלוואות וחיים ממינוס למינוס. זהו איתות אדום לא רק לבעלי הדירות אלא גם למדינה, שנדרשת להציע פתרונות מערכתיים ולחזק את החינוך הפיננסי".
התרעות פיקוד העורף