הסיבה שקראתי לו “טריקי” היא כי מאוד קשה למדוד את החלק של “שירותי הדיור בבעלות הדיירים”, שמנסה לחשב את עלות הדיור של מי שמתגורר בדירה שבבעלותו. מנגד, לכאורה, החלק של שכר הדירה אמור להיות קל לחישוב. ואכן, הלמ”ס מספרת לנו שבגזרת שכר הדירה נרשמו עליות, כשחידוש חוזים הביא לעלייה שנתית של 2.7%, אך לשוכרים חדשים המחירים קפצו ב־ 5.5%.
חשוב לסייג כי גם אם מקבלים את נתוני הלמ״ס וגם אם מאמצים את נתוני WeCheck – ההשפעה החודש של סעיף השכירות על המדד החודשי הייתה שולית יחסית: מתוך עלייה כוללת של 0.7% באוגוסט, סעיף השכירות תרם רק 0.036 נקודת אחוז (כ־5% מהעלייה). לעומתו, סעיפים כמו נסיעות לחו”ל (0.39 נק’), שירותי דיור בבעלות הדיירים (0.16 נק’) ונופש בארץ (0.12 נק’) היו אלה שהובילו את העלייה במדד, כאשר סעיף נסיעות לחו”ל לבדו היה אחראי ליותר ממחצית ממנה. ובכל זאת, הדיוק פה חשוב כיוון שלא מדובר רק בעניין חשבונאי של כמה ספרות לפה או לשם, אלא באחד המדדים החשובים ביותר, שמשפיע על החלטות מדיניות וכמובן גם על החלטת הריבית הקרובה בסוף החודש.
והנה, 60 שנה אחרי, בלי עין הרע, אנחנו עדיין תלויים בתעשיות נשק זרות. כי זה לא משנה אם אנחנו מייבאים 37 חלקים למטוסי קרב או רק 16 - המטוס עדיין לא יטוס. אפילו מדינות ענק כמו רוסיה ואוקראינה מוצאות את עצמן תלויות ביבוא נשק, אז ישראל הקטנה לא? שלא לדבר על זה שחסר לנו את הדבר הקטן שנקרא דלק למטוסים ולטנקים.
אבל גם אם נניח שזה היה אפשרי או שיש ערך ב”הגברת העצמאות הביטחונית” גם אם לא נגיע לעצמאות מלאה, בואו נדבר על העלויות של האירוע, רק כדי לסבר את האוזן. העלות הראשונה והאינטואיטיבית ביותר היא כמובן עלות הסבסוד הישיר או העקיף (תמיכה במפעלים, הטבות מס, עלות הרכש של צה”ל) של התעשיות הצבאיות החדשות, כיוון שבהגדרה מדובר בתעשיות לא רווחיות.
הכסף לסבסוד הזה יצטרך להגיע מאיפשהו, וכפי שהדגמנו כאן במדורים האחרונים, האיפשהו הזה זה אנחנו – האזרחים. או בדמות העלאת מיסים, מה שיוריד את רמת החיים, או בדמות קיצוץ בשירותים שהמדינה מספקת לנו כמו רפואה, חינוך ותשתיות. מה ששוב, ניחשתם, יוריד את רמת החיים. ד”ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי במשרד האוצר לשעבר וכיום ראש המחלקה הכלכלית בפורום קהלת, התייחס לנושא כבר לפני כמעט שנתיים, בנייר שכתב עם ניסן אברהם ויונתן סורוצקין, וציין שתי עלויות כלכליות נוספות.
א. אם המדינה תתחיל לרדוף אחרי עצמאות תעשייתית בתחומים שאין לה בהם יתרון טבעי, היא בהכרח תפגע בפעילות הכלכלית של יתר התעשיות מהמגזר הפרטי, בדגש על ההייטק והתעשייה המסורתית. הרי מי שילך לעבוד בתעשיות הנשק החדשות זה לא אנשים שאתמול הפכו המבורגרים במקדונלד’ס, אלא כאלה שהיו אמורים להיות ההייטקיסטים והיזמים שמובילים את המשק. ואם יעילות הקצאת המקורות במשק תיפגע, אז גם הצמיחה של המשק תיפגע.
ב. ומה שאולי אפילו יותר מפתיע, התעשיות הביטחוניות עצמן עלולות להיפגע. בעשורים האחרונים הן דווקא התרחקו מייצור חימושים “סטנדרטיים”, והתמקדו במה שאנחנו הכי טובים בו – טכנולוגיות מתקדמות, מערכות חכמות, שילוב של סייבר והייטק. זה מה שהפך את כיפת ברזל או מערכות המודיעין שלנו לשם דבר עולמי. אם נכפה עליהן עכשיו להפנות משאבים לייצור פצצות, תחמושת וטנקים – תחומים שבהם אין לנו יתרון יחסי – נפגע בכושר החדשנות ובכושר התחרות שלהן בעולם.
אז מה הפתרון? את זה גדולים ממני יכריעו. אבל מה שבטוח זה שגם בדיון הציבורי וגם בדיוני הקבינט העלויות הכלכליות של כל מהלך להגברת “עצמאותנו הביטחונית” חייבות להיות מונחות על השולחן. שכן, כפי ששראל ושות’ ניסחו זאת, “זירוז החלטות והתחייבויות בהקשר זה, ללא קיום בחינה ודיון יסודיים ומעמיקים, עלול לגרום לנזקים כבדים ומיותרים”.
עלייה של 0.7% במדד בחודש אחד זה נתון גרוע מאוד, והסיבה היחידה שהאינפלציה השנתית בכל זאת ירדה היא פשוט כי אוגוסט שעבר היה גרוע אפילו יותר. וברגע שהוא נפלט מהחישוב השנתי שמשקלל את 12 החודשים האחרונים ואוגוסט שלנו נכנס, קיבלנו מראית עין של ירידה (הסבר מעט פשטני, אבל עושה את העבודה).
הרי גם הוא וגם הנגיד יודעים שבספטמבר שעבר מדד המחירים היה מינוס 0.2%, כלומר מדד המחירים של חודש ספטמבר שאנחנו נמצאים בעיצומו לא צריך אפילו לעלות - מספיק שהוא יהיה אפס כדי ששוב נצא מחוץ ליעד האינפלציה של בנק ישראל. מה סמוטריץ’ מצפה שיקרה? שנגיד בנק ישראל יוריד את הריבית עכשיו כי האינפלציה ירדה, ושוב יעלה אותה בעוד חודש וחצי כשהאינפלציה תעלה בחזרה כמעט בוודאות?
התרעות פיקוד העורף