כלומר, בעוד ממשלת ישראל מנסה להתמודד מול סחף עולמי חסר תקדים, ממשלת ישראל גם מספקת תחמושת מעולה לתדלוק הסחף הזה. הרי השרים אמורים לתמוך במהלכים של משרד החוץ, על אחת כמה וכמה סמוטריץ', שנמצא חזק על כוונת הסנקציות. כולם צריכים להסביר בקול חד וברור שישראל נלחמת בעזה על ביטחונה, ולא באה לחפש שם בוננזה נדל"נית. אז איך יכול להיות שאנחנו מתנהלים כך?
החלם הזה הוא לא מקרי, ובכל שבוע מתווספות לו עוד דוגמאות. ככל שהשרים הקיצוניים מתגוללים באמירות, כך מתגבר הסחף נגדנו. בתחילת השבוע פורסם דוח שערורייתי של האו"ם שהאשים את ישראל ברצח עם, על רקע ההצבעה בעד הכרה במדינה פלסטינית.
סמוטריץ', מצידו, הציע "להחיל את הריבונות הישראלית כמהלך מנע לניסיון הפרוע להקים מדינת טרור בלב הארץ". כלומר, גם במקרה הזה, הפתרון שלו לשפל המדיני הנורא שהוא וחבריו הביאו אותנו אליו, הוא להגביר את המעשים שדרדרו אותנו לשפל הזה מלכתחילה.
משרד החוץ הוציא תגובה נזעמת לדוח האו"ם, וציטט את המחקר המקיף של מרכז בגין־סאדאת שפורסם לפני כחודשיים, והוכיח שהטענות נגד ישראל על רצח עם הן מופרכות. אבל כמה פרסום קיבל המחקר הזה מחוץ לישראל?
בינתיים, חוקרים ישראלים מצוינים הודרו לאחרונה באופן בוטה מכנסים ומכתבי עת אקדמיים, ולא מעט מהם נדרשו להתנער ממעשיה של הממשלה כתנאי להשתתפות. היכולת של ישראל להתקדם ולהתבלט בזירת ההשכלה נמצאת בסכנה של ממש.
הקומבינה לתפקיד
השאלה היא מה עשתה הממשלה בשנתיים האחרונות כדי למנוע את כל מה שקורה לנו כרגע. היא ראתה איך מצבנו הבינלאומי מתדרדר, ואיך הנרטיב האנטי־ישראלי מתגבר.
היא ראתה איך יהודי ארה"ב הצעירים נאלצים להחליט אם לתמוך בישראל ולספוג נידוי בארץ מגוריהם, או לצאת נגד ישראל בטיפשות אין קץ – כפי שעשתה הקומיקאית האנה איינבינדר השבוע בטקס פרסי האמי – כדי להתקבל על ידי הברנז'ה המקצועית שאליה הם רוצים להשתייך.
תפקידה של הממשלה הוא להתמודד עם בעיות. לפתור. אבל השר למלחמה באנטישמיות הוא למעשה שִריוּן של הליכוד, שניתן בזמנו בתמורה לעריקה ממפלגת ימינה. לכן אין מה להתפלא שהוא לא בדיוק מצליח בתפקידו. בכלל – האם יש איזשהו בעל תפקיד בממשלה הזו שמתוגמל על ביצועיו?
למרות מצבנו, המינויים התמוהים נמשכים גם עכשיו. גדעון סער הוא שר החוץ השלישי של הממשלה הנוכחית, כשהשניים הראשונים לא בדיוק הראו הצלחות מזהירות, אלא השתמשו במשרד כמקפצה זמנית לתפקיד הבא.
השבוע נודע שציפי חוטובלי, שבחמש שנות כהונתה כשגרירה היחסים עם בריטניה רק התדרדרו, תסיים בקרוב את תפקידה. אחרי הרבה הופעות גרועות בטלוויזיה הבריטית שלא קידמו את ישראל לשום מקום, היא תוחלף על ידי צחי ברוורמן, ראש הסגל של בנימין נתניהו.
במקביל, הממשלה ממשיכה לא לספור את ההסברה, למרות הביקורת הציבורית העצומה. במהלך שנתיים של מלחמה היא לא קיימה שום דיון על ההסברה הכושלת. היא המשיכה להתייחס לנושא בזלזול, ולייבש את מערך ההסברה הלאומי תחת משרד ראש הממשלה. גם התקציב שקיבל סער נלקח מתוך כספים קואליציוניים, ולא מהווה תשתית לעבודה ארוכת טווח רצינית.
אז מה אתם רוצים מהאיחוד האירופי ומהאו"ם? מי שאמור לעשות את העבודה מול התפוצות פשוט לא ראוי לתפקידו, מי שכן ראוי מפוטר, והמנגנונים שמיועדים לפעילות הזו נזנחים כשיטה.
ההשתמטות הפכה לנורמה
הדבר הקשה ביותר מכל מה שמתואר כאן הוא חוסר הנכונות להכיר בטעויות. הדחף להתרברב, לזרוק אשמה על מישהו אחר ותמיד לטעון ש"צדקת", פשוט עולה על הרצון לתקן את מה שנעשה בטעות, כדי להמשיך הלאה חכמים יותר. ברגע שהמנגנון הבסיסי הזה לא עובד, הטעויות רק מתרבות.
זה נכון לא רק ליחסי החוץ. השבוע אמר ראש אכ"א שלצה"ל חסרים 12 אלף חיילים, ושההשתמטות הפכה לנורמה שמשבשת את העבודה הצבאית. האם מישהו בממשלה הכה על חטא על כך שכבר שנתיים ממסמסים חוק גיוס לחרדים?
או נניח, לדוגמה, שכולנו מסכימים שהיה נכון להמשיך את הלחימה למרות הקריאות להפסקת אש, עד לחיסול חסן נסראללה ויחיא סנוואר. אבל זה קרה כבר לפני שנה תמימה. מה השגנו מהמשך הלחימה בעזה מאז?
בשורה התחתונה רק הפסדנו, כי חשפנו את עצמנו לשפל מדיני מטורף. כשלא יודעים מתי להפסיק, וממשיכים לטעון שהצדק תמיד איתנו ושתכף נקים בוננזה נדל"נית בעזה, אין מה להתפלא שממשיכים בטעות גם לניסיון חיסול כושל בקטאר.
את האיחוד האירופי התחלנו לאבד במאי השנה, ולא השכלנו לעצור לפני שפקעה שם הסבלנות. בינתיים, גם המצב בארה"ב מתדרדר. אנדרו קומו, המתמודד על ראשות עיריית ניו יורק מול המועמד האסלאמיסטי זוהרן ממדני, פתאום שינה עמדה והתחיל להתבטא נגד המשך הלחימה בעזה.
בעידן של פייק ונרטיבים, העובדה שזה לא נכון לא בהכרח תעצור את התפשטות הסיפור, וצריך לזכור שטראמפ רוצה את תמיכת הצעירים הרפובליקנים האלה.
כרגע, בין היעדר ההסברה, למרגליות של סמוטריץ' ולהמשך הלחימה, כל יחסי החוץ שלנו תלויים על בלימה בשם דונלד טראמפ. מה לעזאזל נעשה אם הוא פתאום יתהפך עלינו? אנחנו עלולים לחוות התמוטטות באפקט דומינו שאי אפשר לצפות את היקפה או את ההרס שהיא תיצור.
הנאום על סופר־ספרטה היה טעות, שנתניהו חזר בו ממנה במהירות, וטוב שכך. אבל צריך מתישהו להבין שלצד ההצלחות מול חיזבאללה, סוריה ואיראן, עשינו במהלך השנתיים האחרונות גם לא מעט טעויות. בעיקר, צריך להבין מתי כל המשך יגרום ליותר הפסדים מאשר רווחים. פשוט לדעת מתי לעצור.
התרעות פיקוד העורף