לפני כמה שנים ביקש מסעדן תל אביבי מוכר ואף מצליח להעלות על נס את היין הישראלי, שמתאים מאוד לאופי המנות שהוא מגיש באחת המסעדות שלו, שהחלה את דרכה בתור שיפודיה משודרגת: סלטים (במלרע), קבבים, פרגיות ו"אדום", אבל מושקע ובסטייל. כדי להפוך את המקום לשמח יותר - ולגרום לסועדים הנאה גדולה עוד יותר מן הארוחה – הוא הוזיל בערך ב־30% את היין שבתפריט.
אל תמהרו להזיל דמעה: גם כך הוא הרוויח יפה. במציאות שבה רוכשים מסעדנים את בקבוק היין מהסיטונאי במחיר של 30 שקל לבקבוק אבל מוכרים אותו ללקוחות ב־130 שקל, גם מי שימכור את אותו הבקבוק במחיר של 85־90 שקלים ירוויח יפה. כלומר - גם אם לוקחים את מחיר הקנייה, מוסיפים עליו את עלויות האחסון (החלק היחסי בשכר הדירה), קירור וחליצה (החלק היחסי בעלות העסקת המלצר שבסופו של דבר יגיש את הבקבוק), ואפילו אם מוסיפים לזה כל תקורה אפשרית – עדיין מדובר ברווח מצוין.
ומה עם מטרות ארוכות טווח, כמו להרגיל את הסועדים ללוות את הארוחה בבקבוק יין, ולהפוך אותו לחלק מהתרבות הקולינרית שלנו כך שבסופו של דבר נצרוך יותר יין גם בחנויות, כדי ללוות אפילו את הסלט והחביתה של ארוחת הערב בכוס יין? אל תבלבלו להם את המוח: יש להם יעדים כמותיים לעמוד בהם בטווח הקצר כדי לקבל בונוס. אסטרטגיה לטווח הארוך לא מעניינת אותם בכלל. למה השחתתי כמעט מחצית אורכו של העמוד הזה על מה שיכונה להלן “משל היין"? כדי שנראה איך אנחנו בוגדים באינטרסים ארוכי הטווח שלנו בשם סיפוקים מהירים.
כאז כן עתה, משל הבקבוק עוד מוסיף ומתקיים בנו, רק שההתעסקות בטקטיקה במקום באסטרטגיה הפכה כבר מזמן ללחם חוקם של מקבלי ההחלטות. במישור המדיני אנחנו רואים זאת בסירובה של הממשלה לדון ביום שאחרי המלחמה בעזה. במישור הלאומי אנחנו רואים את זה בנטייה של שרים לתקוע פרויקטים חיוניים מתחום התשתיות: למה צריך לקדם מיזם תחבורה כמו המטרו למשל, שיפעל אולי ב־2040, הרבה אחרי שכהונתה של השרה הממונה הנוכחית תסתיים?
למה לקדם את הקמתו של בית חולים שייפתח בעוד עשר שנים? שהרי יכול לקרות לשר הממונה אסון פוליטי - ומי שיזכה לגזור את הסרט הוא השר הבא... הן אין דבר שמפחיד יותר פוליטיקאי ישראלי מהמחשבה להוציא לדרך פרויקט שלא הוא יזכה לקבל עליו את הקרדיט. מה עם האינטרס הציבורי לטווח הארוך? שיחכה הציבור, קודם נעבור את הפריימריז בשלום.
מרמת האקדמיה, דרך המימון ועד לקשר עם הלקוח? אתם תקבלו לא רק תשובה שלילית מוחצת, אלא גם הסבר לגבי מדוע על אף מצבו האיתן של המשק מתקדרים כבר עננים בעתידו־עתידנו. הן גם הטיטאניק הייתה הספינה המשוכללת והעמידה בהיסטוריה, מה שנסך בקברניט שלה ביטחון (שהתברר כטרגי) שלפיו אפשר לשייט במהירות גם בהינתן סכנה של התנגשות בקרחון.
בחזרה לבקבוק: אנשי המכירות של היקבים זכו ב"ניצחון פירוס". הם איימו על אותו מסעדן שיפסיקו למכור לו את מרכולתם אם לא ישיב לקדמותם את המחירים בתפריט היין שלו. אני בטוח שבאותם חודשים הם היו משוכנעים שניצחו: מחזורי המכירות לא פחתו, וזיכו אותם בבונוסים המוגדרים ביעדים שהוצבו להם. אז למה נכתב כאן ניצחון פירוס? כי בסופה של אותה שנה התברר שחלק הולך וגדל בציבור עבר לשתות יינות יבוא. פתאום עמד על הפרק לא רק הבונוס שלהם, אלא עצם העסקתם.
עד כאן המשל. הנמשל מיועד עבור מי שמעדיפים להמשיך במלחמה שאולי תשמור להם על הקואליציה, אבל תסכן לכולנו את המדינה.
התרעות פיקוד העורף