בנק ישראל מודאג מ"דביקות" האינפלציה, מושג שהפד' אהב להשתמש בו כדי להסביר את כישלונו בתחום האינפלציה בתחילת העשור. טענת בנק ישראל היא שה"דביקות" היא בעיקר בתחום הדיור ובשירותים נוספים. נפרט: מחירי השכירות עלו בין השאר בעקבות מאות בתי מגורים שיצאו משימוש בשל מתקפת הטילים של איראן בחודש יוני.
הותרת הריבית, בסוף החודש שחלף, על שיעור גבוה אינה תורמת ליצירת דירות, ודווקא מכבידה על ענף הבנייה למגורים. בכלל, העול על הישראלים באמצעות הריבית מקשה על חיי היומיום של הזוגות הצעירים, ובעיקר אלה הבונים משפחות חדשות בעודם משרתים במילואים. התוצאה היא שיותר ישראלים נוטשים את ישראל ומפנים את דירותיהם לשוק ההיצע. אולי לכך התכוון בנק ישראל? להקשות כדי שיפנו דירות ויעזבו למדינות נכר?
פדיון ענף הבינוי ירד בשלושת החודשים מאי־יולי בשיעור שנתי של 12.4% ביחס לשלושת החודשים פברואר־אפריל, שבהם כבר נרשמה ירידה בשיעור שנתי של 12% לעומת שלושה חודשים קודם לכן. זהו הענף עם הירידה המרבית בפדיון מכלל הענפים במשק על פי הלמ"ס, למעט תחבורה ואחסנה. ענף הבנייה רגיש מאוד לריבית - לא רק מצד הקבלנים או היזמים וקבלני הביצוע, שככל שהם ממונפים יותר הריבית נוגסת בהם מדי חודש בחודשו, ורווחיהם מצטמקים ועלולים אף לעבור להפסד - אלא גם מצד הרוכשים, שכדאיות הרכישה של נדל"ן ומימונו באמצעות משכנתה בריבית גבוהה מרחיקה אותם משוק הדירות. לעומתם, מי שכבר תקוע בבנייה למגורים ממשיך לבנות. הבנייה הפעילה ברבע השני של השנה עלתה ב־12.2% ביחס לרבע הראשון של השנה, אבל התחלות הבנייה נטו ירדו בשעור של 5.6%. למה להתחיל לבנות באין קונים, למרות המבצעים המפתים?
על פי נתוני הלמ"ס, התוצר ברבע השני של השנה, כולל ההשקעה בבנייה למגורים, ירדה בשיעור שנתי ריאלי של 18%, לאחר עלייה של 40% ברבע הראשון של השנה. ההשקעות בבנייה למגורים ברבע השני של השנה נמוכות ב־24% מאשר ברבע האחרון לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל – הרבע השלישי של 2023. לשם השוואה, ההשקעות בכלל ענפי המשק ירדו ב־2.2% בלבד באותה תקופה. מה הפלא שמספר הדירות שנותרו למכירה בסוף יולי הגיע לשיא של 83,061 על פי נתוני המגמה, נסיקה של 35% לעומת החודש לפני המלחמה?
מספר חודשי ההיצע עלה ל־31.1, זינוק של 39% בין התקופות. המשמעות היא שככל שהריבית בשוק ההון, שמושפעת בעיקר מהגירעון התקציבי של הממשלה הנובע מהמלחמה, תהיה גבוהה, וככל שיימשך הסיכון שהבנקים צופים בקשיי הקבלנים והיזמים למכור דירות, כך ימשיך ויחמיר המצב בשוק הדיור. גם ככל שהריבית לנטילת משכנתאות עבור רוכשי הדירות בשוק ההון ובשוק הכספים תישאר גבוהה, ימשיכו וידירו הרוכשים את רגליהם ממשרדי המכירות.
הכל מוביל לקשיים פיננסיים חמורים אצל קבלנים ועד לפשיטות רגל אצל קבלני ביצוע. או אז לא תהיה ברירה לבנקים אלא למחוק ממאזניהם יותר בגין חובות מסופקים ולקראת חובות אבודים. הפיקוח על הבנקים ככל הנראה אינו מחשב הסיכונים נכונה, בענף שהיו צריכים כבר להביא הבנקים להקצות יותר הון לחובות מסופקים ואף מחיקות.
בחודשים מאי־יולי השנה נמכרו 21,640 דירות, מהן 14,210 דירות יד שנייה, ועוד 7,430 דירות של יזמים וקבלנים, ובסך הכל הייתה ירידה במכירות של 20% לעומת מאי־יולי אשתקד וירידה של 6% לעומת פברואר־אפריל השנה. בקיצור – חולשה בשוק הדיור. בעוד בדירות יד שנייה מכירות במאי־יולי עם ירידה של 7% לעומת מאי־יולי אשתקד, הירידה אצל הקבלנים עמוקה וכואבת: 36% - אף ש־26% מהמכירות היו בסבסוד ממשלתי. בלעדיו המשבר האדיר בענף הבנייה היה חריף אף יותר.
כלל מחירי הדירות עלו בשנה האחרונה לחודשים יוני־יולי ב־1.6% לעומת עלייה של 7.7% בשנה לחודשים דצמבר־ינואר האחרונים, כלומר התרסקות בקצב העלייה במחירי הדירות. בשלושת החודשים האחרונים ירדו מחירי הדירות ב־1%. השקעה בנכס עם הסיכון המינימלי, מק"מ, הייתה מניבה תשואה של 4.2%־4.4% בשנה האחרונה. המשבר כאן להישאר.
במחירי הדירות החדשות קצב עליית המחירים השנתית עומד על 2.7% - ירידה מהשיא שעמד על 6.7% בשנה לינואר־פברואר 2025. הסבסוד הממשלתי בשנה האחרונה ליוני־יולי עמד על כ־24% בממוצע. נציין שהבנייה למגורים היא 5.8% מהתוצר, והפגיעה בה פוגעת בצמיחה דרך "המכפיל הכלכלי" (הבנייה למגורים מפעילה צריכה של תחומים התורמים לצמיחה - נטילת משכנתה, ריהוט, שיפוץ וכו'). אין פלא, אם כן, שהצריכה הפרטית לנפש ברבע השני של השנה הייתה נמוכה ב־0.5% לעומת הרבע האחרון לפני המלחמה.
המשק הישראלי בנוי בעיקר על צמיחה מוטת השקעות המבטיחה עתיד טוב יותר לכל, כולל גביית מיסים למימון פעולות הממשלה, הכוללות את הוצאותיה האדירות בגין המלחמה ושיקום המשק, הצבא ונפשם של האזרחים. אי־הוודאות גבוהה, וכמוה הריבית במשק עבור גיוס הון להשקעות ובשוק הכספים למימון השוטף של פעילות החברות וההון החוזר - כאילו אנו בימים רגילים, ואין מלחמה, ואין פצועים, ואין פגועי נפש. אין פלא שההשקעות בנכסים קבועים במשק היו ברבע השני של השנה נמוכות ב־10% לעומת הרבע שלפני המלחמה. ההשקעות בירידה, הרבה מאומות העולם מחרימות סחורות של ישראל, ומה הפלא שיצוא הסחורות בירידה? נציין שלמרות המשך העלייה ביצוא שירותים, מטבע הדברים בלתי נראים ובלתי מוחשיים וקשה להחרימם – כלל יצוא סחורות ושירותים ברבע השני של השנה היה נמוך ב־7% לעומת ערב המלחמה, בעוד היבוא דווקא גדל ב־3.5%.
התוצר לנפש ירד בשיעור חד של 2.8% ברבע השני של השנה לעומת ערב המלחמה. מאות ימי המילואים ללוחם, השיבושים בפעילות בשל האזעקות, כולל מטר הטילים המדויקים מצד איראן, הירידה ביצוא סחורות כאמור, הירידה בהשקעות והירידה בצריכה הפרטית – כל אלה תרמו לירידה בתוצר לנפש, אף שההוצאה של הממשלה לצריכה ציבורית זינקה ברבע השני של השנה ב־16% לעומת ערב המלחמה. עם זאת, עלינו לזכור שהוצאות הממשלה למימון תחמושת וכלים צבאיים ושאר מערכות צבאיות הן הוצאות שאינן מניבות. אולי מה שכן תורם לביקוש הוא תשלומי הביטוח הלאומי לימי המילואים.
על מנת לתרץ את הותרת הריבית על 4.5% בסוף החודש שחלף, הבנק המרכזי מציין שהשכר בשנה לחודשים מאי־יולי היה גבוה יותר נומינלית ב־4.2% לעומת החודשים המקבילים בשנת 2024, כאילו שהמשק באמת חזק ולכן מוצדק להחזיק ריבית גבוהה. מנגד, באותה טבלה דווקא מצוין שהשכר עלה ריאלית רק ב־0.8%. לא זו בלבד: בנק ישראל אף "שכח" לציין שמאז ינואר השנה מדרגות מס הכנסה ונקודות הזיכוי מוקפאות בשביל מימון המלחמה, כך שהשכר הריאלי נטו נשחק, וממשיך להישחק מדי חודש בחודשו. אם כן, כלל אין לחצי שכר שמצדיקים הותרת הריבית הגבוהה על כנה. האם אין עיניים פקוחות לנתונים גלויים של המשק הישראלי בבנק המרכזי?
עוד מלין הבנק המרכזי על מחירי השירותים, בעיקר בתחום הטיסות לחו"ל, שהובילו להקפצת מדדי המחירים. האם לדעתכם הריבית הגבוהה שבנק ישראל מחזיק תביא ליותר חברות בינלאומיות לטוס לישראל? אין קשר. הטיסות של החברות הזרות הן פועל יוצא של הסיכון לטוס לישראל, חד וחלק. היה ונגיע בעזרת השם להסכם שיסיים את המלחמה ויחזיר את החטופים, יחלו לטוס יותר חברות בינלאומיות לישראל, ויביאו ממילא לנפילה במחירי הטיסות. שום קשר לריבית העושק שמערכת הבנקאות בישראל מטילה על הציבור בישראל בעקבות הריבית הגבוהה של בנק ישראל.
הסיכון הישראלי שנמדד באמצעות שיעור הפרמיה (לביטוח) שרוכש אג"ח ישראלי נקרא CDS. צריך לשלם כדי להחזיק באג"ח של משלת ישראל. ה־CDS ירד בימים אלה לרמה שהיה בה לפני המלחמה - הצלחה למשק הישראלי. מנקודה זו בטח שאין צורך לשמור על ריבית גבוהה. הבנק המרכזי טוען שרמת הסיכון התייצבה, אבל עדיין גבוהה מעבר למה שהיה ערב המלחמה. הנתונים מצביעים שרמת הסיכון עלתה עוד טרם המלחמה בגלל ההפגנות נגד הממשלה והרפורמה המשפטית.
עוד אומר בנק ישראל שהסנטימנט כלפי ישראל בשיח הבינלאומי הפך לשלילי יותר - מה שנכון - ושישראל בתור משק קטן תלויה בסחר העולמי. גם זה נכון. על ישראל לחזק את מעמדה הבינלאומי ולהבטיח משק פתוח יזמי וחזק, אבל האם מסיבות אלה בנק ישראל מבקש דווקא לחנוק את המשק הישראלי באמצעות ריבית גבוהה ביחס למדינות העולם, שמרביתן - כולל ארה"ב, אירופה ובריטניה - מפחיתות את הריבית? לחכמי בנק ישראל פתרונים.
אני מפנה את בנק ישראל למדד החדש לפעילות המשקית שהוא עצמו מפרסם. המדד החדש שזה עתה יצא לפרסום, לאחר ביטול המדד המיושן, ירד באוגוסט ב־0.139%, לאחר עלייה של 0.166% ביולי ולאחר נפילה של 1.346% ביוני. שימו לב לנתוני בנק ישראל לחודש אוגוסט: יצוא סחורות נטו - ירידה של 11.4%; יצוא סחורות בתעשייה - ירידה של 11.9%; יצוא סחורות בתעשייה (טכנולוגיה מעורבת עילית) - ירידה של 14.4%; יבוא מוצרי צריכה - ירידה של 9.8%; יבוא מוצרי צריכה ברי קיימא - ירידה של 15.8%; יבוא סחורות תשומות ייצור - ירידה של 7.5%; מע"מ נטו, כלומר הכבדה - עלייה של 10.9%; מיסים עקיפים, כלומר הכבדה - עלייה של 9.2%.
בזמן כתיבת שורות אלה השקל התחזק בשנה האחרונה בשיעור של 13.8% מול הדולר והתחזק מול היורו ב־8.1% - מתכון ברור לפשיטות רגל של התעשיות בישראל, בעיקר המסורתיות, שאין להן שום סיכוי להתחרות בשוקי העולם, שבלאו הכי חלק מתושביהם מחרימים את סחורתנו. אפילו אם בתעשייה ובחרושת יושבים מנהלים מוכשרים ועובדיהם קוסמים מדופלמים, אין סיכוי שיעילותן תעלה בתוך שנה בהיקף הייסוף והתחזקות השקל בשנה האחרונה ובשנים האחרונות.
הותרת הריבית האחרונה של בנק ישראל הייתה חטא, וב־29 באוקטובר הפד' האמריקאי יפחית את הריבית פעם נוספת - וב־10 בדצמבר פעם נוספת. אם בנק ישראל לא יפחית את הריבית, ההזדמנות תינתן לו לכל המאוחר במועד הבא לדווח על הריבית ב־24 בנובמבר. עד אז השקל יתקרב בצעדי ענק לכיוון 3.1־3.2 לדולר, ואולי אף יפרוץ מחסום זה. בשערי חליפין אלה נקבור עמוק באדמה את כל התעשיות החרושתיות, ובעיקר את אלה מהן הממוקמות בעוטף עזה ובגליל.
אבל אולי בכלל לא אכפת לנו מתעשיות החרושת האלה של תושבי הצפון והדרום, הנמצאים בעשירונים התחתונים. הרי הפדיון ליצוא של טכנולוגיית העילית זינק בשלושת החודשים מאי־יולי בשיעור שנתי של 48%, לאחר נסיקה של 90% בשלושת החודשים קודם לכן. יצוא שירותי ההייטק עלה ביולי ב־8% לאחר זינוק של 8.4% ביוני, ויצוא שירותים עסקיים בתחום ההייטק מגיע כבר לממוצע של 1.154 מיליארד דולר לשבוע. תחי מדינת תל אביב, יחי מחוז המרכז.
התרעות פיקוד העורף