הרי למה העלה הנגיד את הריבית מלכתחילה, אי שם ב־2022? הוא לא ידע שזה יגרום לנו לשלם עוד מאות שקלים כל חודש על המשכנתה? ידע, בטח שידע. זו בדיוק הייתה המטרה: פחות כסף לכולנו. זו גם הסיבה שבנקים מרכזיים בכל העולם העלו את הריבית בשנים האחרונות.
כי במהלך הקורונה המדינה, או יותר נכון המדינות, הדפיסו כסף. המון כסף. הם חילקו אותו לאזרחים, הם העניקו אותו לתעשייה, מה שרק תרצו. העיקר “להניע את הכלכלה". והכלכלה אכן נעה, אבל ההתערבות החיצונית יצרה עיוות, אינפלציה. כמויות ענקיות של כסף הוזרמו למשק וכמות המוצרים נשארה אותו דבר, ואפילו הצטמצמה. וכשזה קורה, כל שקל או דולר שיש לנו בכיס שווים פחות.
וכאן נכנסת העלאת הריבית. כי אנחנו הרי לא יכולים להכפיל באבחת שרביט את כל המוצרים והשירותים שצורכים האזרחים, אבל אנחנו כן יכולים לצמצם את כמות הכסף שיש לאנשים בכיס.
האפשרות הקלה ביותר לעשות את זה היא פשוט לקחת להם אותו, אבל אפילו במשטרים פחות דמוקרטיים זו כנראה עילה מספקת להפיכה, מה שמביא אותנו אל האפשרות השנייה והמקובלת בשם העלאת ריבית: בנק ישראל או הפד' האמריקאי או כל בנק מרכזי אחר פשוט שואב את הכסף המיותר מהמשק (דרך הבנקים המסחריים) בכך שהוא מעלה את מחיר הכסף.
פתאום לאזרחים פחות משתלם לקחת הלוואות כדי לבזבז “כסף שאין להם" מצד אחד, ומצד שני יהיה להם הרבה יותר משתלם להשקיע אותו במקום לבזבז, כי הם יקבלו עליו – לכאורה, אל תגלגלו עיניים - תשואה יותר גבוהה. השילוב בין השניים מקטין את הביקושים ומביא להורדת האינפלציה.
ואם נחזור לשוק הנדל"ן שאיתו פתחנו, שם המצב היה קיצוני אפילו יותר. בניגוד למלפפונים או לפלייסטיישן, נדל"ן כמעט תמיד רוכשים באמצעות הלוואה, הנקראת משכנתה. כשהכסף היה זול אנשים לקחו משכנתאות בלי חשבון.
בצדק, אבל התוצאה הייתה כמויות ענקיות של כסף שהוזרמו לשוק הדיור, וכמות הדירות לא גדלה באותו קצב. כך נוצרה אינפלציה סקטוריאלית - כל שקל ששמתם בשוק הדיור היה שווה פחות דירות ממה שהוא היה שווה יום קודם לכן.
כדי לעצור את עליית המחירים היו שתי אופציות: להגדיל את ההיצע או להקטין את הביקוש. בחלק הראשון הממשלה כשלה בגדול, והקטנת הביקוש, כלומר לדאוג שלאנשים יהיה פחות כסף כדי לקנות דירות, הייתה בסמכות בנק ישראל, סמכות שהוא בחר אז שלא להפעיל. לא מעלים את הריבית לכל המשק בגלל סקטור אחד, גם אם הוא “החלום הישראלי" על ארבעה קירות שרשומים בטאבו.
והנה, משעלתה הריבית בכל זאת, התברר שהביקוש לדירות הוא לא כל כך קשיח כמו שסיפרו לנו. מתברר שברגע שאנשים מבינים שללקיחת משכנתה יש עלויות לא מבוטלות, הם עוצרים רגע כדי לחשוב. אולי זה לא הזמן? אולי דירת חמישה חדרים קצת גדולה עלינו? אולי ביבנה ולא בראשון לציון?
את ההשפעה אנחנו רואים כבר עכשיו, במחירי הדירות שהפסיקו לטפס ואפילו ירדו מעט בחודשים האחרונים. אבל אם באמת רוצים לראות כאן ירידת מחירים, לא מספיק שרק קונים חדשים יימנעו מלהיכנס לשוק הדיור - צריך שגם קונים ישנים יצאו ממנו.
שכל מי שהתפתה למשכנתה הזולה ההיא וקנה כבר בראשון לציון במקום ביבנה, או חמישה חדרים כשהיה יכול להסתפק בארבעה - או, אם נלך לקצה, קנה דירה כשהוא בקושי סוגר את החודש, יבין שהוא עשה טעות. שהגיע הזמן למכור את הדירה, “לסגור את הפוזיציה" ולחזור לנתניה (הפיג'מות, שם, שם).
הוא לא יבין את זה בלי שהמשכנתה תחנוק אותו. זו הדרך היחידה שהמחירים יירדו. 80 אלף דירות לא מכורות על המדף של הקבלנים זו התחלה, אבל עד שיהיו פה 150 אלף דירות יד שנייה שימלאו את יד 2, מדלן ודומיהם, לא יתחולל שינוי דרמטי.
זה יהיה שינוי כואב. אומנם בזכותו שלושה מיליון ילדים יפגשו שוק דיור מאוזן יותר כשיגדלו, אבל מאחורי כל אחת מאותן 150 אלף מודעות מכירה תעמוד משפחה שה"חלום" שלה התנפץ. אבל זה כל מה שזה יהיה – חלום שהתנפץ.
כי אם תוספת של אלף שקל בחודש חונקת אתכם, כנראה מראש לא הייתם צריכים לקנות את הדירה הזו. מה שחונק אתכם הוא לא חצי אחוז לפה או לשם, אלא החלום שלכם. והגיע הזמן להתגבר עליו ולהמשיך הלאה.
זו לפחות התיאוריה. בפועל הריבית כנראה תרד לפני שהבועה של שוק הדיור תתפוצץ, בדיוק מאותה הסיבה שהיא עלתה מאוחר כדי למנוע את התנפחותה מלכתחילה – הריבית מגיבה לאינפלציה בכלל המשק ולא לסקטור מסוים.
אבל הנקודה היא שאי אפשר גם לקטר כשהמחירים עולים כי אנשים לקחו משכנתאות שגדולות עליהם, וגם להתלונן כשהמחירים יורדים כי אותם אנשים מגלים את זה לבסוף ונאלצים למכור את הדירה. אי אפשר גם וגם.
קטנה לסיום
אגב, אותו עיקרון של “משבר משכנתאות" נכון גם לגבי "משבר ההייטק". הרי רק לפני כמה שנים היה כאן “הייט" מטורף על ההייטקיסטים שמרוויחים מיליונים, חותמים על חוזי שכירות עם צ'ק פתוח ומעלים לכולנו את יוקר המחיה. ופתאום, כשאותם הייטקיסטים מפוטרים ונאלצים לעזוב את הדירות היקרות, מה שכמובן מוריד את המחירים, אנחנו שומעים קיטורים על המצב של “הקטר של המשק".
אני לא מצדיק את ההייט שהיה, ובטח לא את הקיטורים של עכשיו, אבל מה שבטוח זה ששניהם לא הולכים ביחד. הנה, שוב הגענו לאותה מסקנה: תחליטו.
התרעות פיקוד העורף