"הדבר שמשפיע הכי הרבה על הכלכלה בטווח הקצר וגם הבינוני הוא הנושא הביטחוני", פותח שראל (הראיון נערך לפני ההכרזה על ההסכם א.פ.), "ככל שהמלחמה תסתיים מהר יותר עם ניצחון ברור יותר והביטחון יוחזר ליישובים בדרום ולמדינת ישראל, כך המצב הכלכלי יושפע לטובה". לדבריו, הניסיון מהעבר מוכיח כי ניצחונות צבאיים ברורים - מול חיזבאללה בלבנון ומול איראן - שיפרו מידית את הסנטימנט הכלכלי ואת השווקים הפיננסיים.
לדבריו, התוצאה היא שהנטל הציבורי גדל, אך ההזדמנות לבצע צעדי התייעלות מבניים הוחמצה. "יש ממשלה מאוד גדולה מבחינת מספר השרים והמשרדים, ואין לזה הצדקה - בטח לא בזמן מלחמה שבו מבקשים מהאזרחים לשאת בעול", אומר שראל. לדבריו, הבעיה איננה רק עלות המשכורות לשרים והלשכות הנלוות, אלא בעיקר חוסר היעילות שמבנה כזה יוצר: ריבוי משרדים, פיצול סמכויות ומערכות כפולות שמבזבזות משאבים ומסרבלות את השירות לציבור.
כדוגמה לכך הוא מזכיר את מערכת הגבייה. כיום מתנהלות שתי מערכות נפרדות - רשות המסים והביטוח הלאומי - שכל אחת מהן מחזיקה מנגנון גבייה, מערכות מחשוב ואלפי עובדים. "אין שום סיבה שביטוח לאומי לא יקבל את תקציבו ישירות מרשות המסים", הוא מסביר, "ובכך נחזיק מערכת גבייה אחת בלבד". לפי חישובים שבוצעו בעבר, מהלך כזה עשוי לחסוך לקופת המדינה בין מיליארד למיליארד וחצי שקל בשנה, ובנוסף להקל באופן משמעותי על העסקים הקטנים והאזרחים שנאלצים כיום להתמודד מול שתי מערכות במקביל.
מעבר לשאלת היעילות, מצביע שראל על בעיית חלוקת הנטל. לדבריו, עוד לפני המלחמה ניכר חוסר שוויון עמוק בין קבוצות האוכלוסייה: יש מי שתורמים את חלקם במיסים, בלימודים ובעבודה - ומנגד קבוצות אחרות שמקבלות יותר ממה שהן נותנות. המלחמה, הוא טוען, העמיקה את הפער הזה, משום שהקבוצה התורמת היא גם זו שנושאת בנטל הביטחוני, במילואים ובשירות הסדיר.
כשהוא נשאל על קולות במשרד האוצר - משר האוצר ועד מנהל רשות המיסים - שדיברו לאחרונה על הורדת מיסים הוא מסתפק באזהרה כללית ש"יכול להיות שיש פיתוי של נבחרי ציבור להציע הקטנת מיסים עכשיו, אבל כל הפחתת מיסים כעת עלולה להתברר כזמנית בלבד ולדרוש העלאות חדשות בהמשך כי הגירעון המבני עכשיו הוא עדיין גבוה מדי".
אז מה כן הפתרון אליבא דשראל - במקום הבטחות קצרות טווח, הוא מציע רפורמות מבניות: התייעלות במשרדי הממשלה, חיזוק החלק במערכת החינוך שמכשיר תלמידים לשוק העבודה המודרני - בניגוד למהלכים של הממשלה הנוכחית שמזרימים תקציבים למסגרות שלא מקנות את הכלים להשתלב בו, ומעל הכול קידום צעדים שיחזקו את פוטנציאל הצמיחה. "המשבר הוא גם הזדמנות לשינוי", הוא חותם, "אבל בפועל מעט מאוד השתנה בשנתיים האחרונות".