"אין לי אפילו כוח לכעוס עליהם יותר": יצואני ישראל הרימו ידיים | ניר קיפניס

מתברר שבאותו בוקר הוא קיבל עוד הודעה ממפיץ גדול, כבר רביעי במספר, שבישר לו שבצער רב הוא נאלץ לוותר על המוצרים שלו בגלל איומי ביוש (שיימינג) וחרם מצד הלקוחות. “הפסקתי לקחת ללב”, אמר, כמעט בלחש. “אין לי אפילו כוח לכעוס עליהם יותר”.

אחר כך סיפר שיש יצואנים שדווקא מסתדרים. איך? עוקפים את הייחוס הישראלי באמצעות צד ג’. למשל משנעים את המוצר למדינה שלישית, אורזים אותו מחדש כך שיוכל לקבל תקן של יצוא מקומי - ומעבירים אל ארץ היעד.

לדבריו, סחורות רבות מועברות בדרך הזאת. “להייטקיסטים הכי קל”, טען, והסביר שהם פשוט רושמים חברה בחו”ל ומעבירים את הפעילות על שמה. מעט מאוד אנשים יבדקו איפה נכתבה התוכנה או מה הלאום של חלק מבעלי המניות.

גם לחלק מהסחורות, מתברר, מספק צד ג’ כסות מושלמת. אומנם לרוב יקרה יותר, אבל עדיין מספקת פתרון. אלא שלא כך הוא באשר למוצר שלו, שכל מיתוגו הוא ישראלי. לדבריו - וכאן אני נאלץ לסייג שמדובר בהנחה שלו - המצב רק ילך ויחמיר. אם עד עתה ניצחו הפלסטינים במלחמת התעמולה, הרי שלתחושתו עוד לא ראינו כלום. צוותי צילום זרים ייכנסו לעזה ויחפשו קברי אחים, הוכחה לרצח עם לכאורה, וסיפורים קורעי לב, אמיתיים או פרי הדמיון יצוצו. בכל זאת, לא משנה אם מונים לקולא או לחומרא, מדובר בעשרות אלפי הרוגים שרובם “בלתי מעורבים”.

אני לא בטוח שהוא צודק. להפך - הלוואי שהוא טועה, שהמלחמה בעזה תפסיק לרתק אליה את תשומת הלב העולמית. שלפחות חלק מהתיעוד של “היום שאחרי” יהיה מאוזן יותר. שיזכרו גם את אשר עוללו לנו “קורבנות רצח העם” ב־7 באוקטובר. רק שככל שאקווה שהוא טועה, קשה לי להכחיש שיש היגיון בסברה שלו. יהיה טוב, אולי, אבל קודם כל יהיה עוד יותר רע.

אז הנה משהו על האיש ששואף להנהיג את עם ישראל: רק לפני שבוע הוא עוד נאם בכנסים למען כיבוש, גירוש, יישוב וייהוד של עזה. השבוע הוא נשאר חבר בממשלה ש”החליטה” לאמץ את התוכנית שהוגשה לה בליווי איום מפורש.

אני לא נכנס לפרטים. יכול להיות שמדובר בפתרון אופטימלי - לא רק לעזה, אם כי למזרח התיכון כולו (עד כמה שתוכנית שנכתבה על ידי טורקיה וקטאר וקיבלה חותמת אמריקאית יכולה להיות טובה לישראל). אני כמובן גם לא מקל ראש באושר הגדול על שובם של החטופים לחיק משפחותיהם.

אני רק מבקש להסב את תשומת הלב לשר אוצר שעד אתמול קשקש על בוננזת נדל”ן בעזה - ותלה בה תקוות לעתיד הכלכלה הישראלית, ליצירת מקומות עבודה ולפתרון מצוקת הדיור, ואילו עתה, עת השתנתה המנגינה, הוא עבר לרקוד ריקוד אחר לגמרי.

זה האיש שמנתב את הכלכלה בישראל. זה האיש שצריך לנסח חזון למשק. זה שהאיש שאמור להתוות מדיניות ארוכת טווח. צא ולמד כמה הכל פה משחק, כמה אין פה אפילו גרם של רצינות.

כן, אולי בסוף יהיה פה טוב, ונזכה לא רק לשקט מבורך אלא גם למעט נחת. התחושה שלי היא שזה עלול לקחת קצת יותר זמן ממה שאנו סבורים.