החוב, לצד ירידה דרמטית בהכנסות, הוביל לעיקול חשבון הבנק של הנמל - צעד שסימן את שיאו של משבר מתמשך, וזאת למרות הזרמת כ-15 מיליון שקל ממשרדי הממשלה בשנתיים האחרונות לטובת הנמל – שעל אף שמוחזק בידיים פרטיות נחשב לעוגן כלכלי של העיר הדרומית.
"יש 2 סוגיות, אחת הביטחונית שאני לא חושב שמטפלים בה כמו שצריך, וזה לא המקום. הממשלה לא קבעה את נתיב השיט הזה כיעד, זה כישלון מהבחינה הזו שהוא סגור שנתיים, גם בתוך זה ישנה אפשרות באמצעות אכיפה של המדינה לייצר מצב שנכנסות אוניות לנמל, יש משמעות לזה כנמל עובד ומתפקד. בזרוע הכלכלית כמובן שניתן לטפל וזה לפתחם של משרדי הממשלה, במיוחד משרד הכלכלה".
במהלך הדיון עלה כי אוניות נאלצות כעת להאריך את נתיב השיט ב-12 ימים, על מנת להגיע לנמל אילת, והוצעו פתרונות למצב – אך הפתרונות האלו עולים כסף.
לשאלת חברי הכנסת מדוע משרדי הכלכלה והתחבורה לא פנו בבקשת תקצוב ממשרד האוצר, השיב נציג משרד הכלכלה כי נמל אילת הוא באחריות משרד התחבורה, וכי הוא מסרב להיכנס לנעליים של משרד אחר, אלא מציע פתרון מוסכם, וכי סוכם בין מנכ"לי המשרדים כי משרד התחבורה הוא שיעשה את הפנייה לאוצר.
במשרד התחבורה טענו מנגד כי הדברים "לא מדויקים בלשון המעטה" וכי מדובר בנושא קלאסי של סחר חוץ, והם בעד כל מתווה שיסייע לנמל אילת. בסיום הדיון דרש ח"כ מילביצקי כי מנכ"ל משרד התחבורה יוביל את הטיפול ויחזור לוועדה תוך שבועיים עם המלצה ברורה: האם יוטל צו ייבוא, מי יממן את העלויות, ומה ייעשה בנוגע לחובות הארנונה לעיריית אילת.
נזכיר כי אחד המתווים המוצעים, אותו מקדמים נציגי הנמל וההסתדרות, הוא שהמדינה תטיל צו מיידי שיחייב ייבוא רכבים מסביב לאפריקה אל הים התיכון ואז חזרה לאילת דרך תעלת סואץ, לצד סבסוד ממשלתי חלקי.
מעבר לכך שמדובר ברעיון גרוע שיפגע בתחרות, הוא גם יעלה לנו לא מעט כסף. בהצעה המקורית ביולי נכתב שהעלות של הארכת נתיב השיט תהיה 800 אלף דולר לאונייה, אך מאז המספרים עלו וכיום במשרד הכלכלה העריכו את עלותו במיליון דולר לאונייה ובנמל מעריכים את העלות בכ-1.2 מיליון דולר לאונייה.
"גם המתווה עצמו מטעה: הוא מדבר על חלוקת העלות בין המדינה, היבואנים ונמל אילת - אך בפועל, אף אחד מהם לא באמת סופג את העלות. בסופו של דבר, הכל מתגלגל לצרכן. לא משנה אם זה דרך עליית מחיר הרכב, עלות השינוע היבשתי מאילת, או דרך תקציב המדינה - זו הוצאה ציבורית מיותרת".
בנוסף, ברשאן מסביר שכל דולר שמתווסף לעלות ההובלה, משית מסים נוספים - שכן מסי היבוא מחושבים על בסיס ערך העסקה הכולל כולל ההובלה. "המשמעות היא שהעלאה מלאכותית של מחירי ההובלה משמעה מיסוי כפול ומיותר, שיפגע ישירות ביוקר המחיה של כלל אזרחי ישראל. ובמציאות שבה המשק נמצא בתעסוקה כמעט מלאה, והאוצר מצוי בגירעון כל כך גדול, אין היגיון ציבורי בהזרמת תקציבי סבסוד למצרים או לעיקוף ימי ממושך".
"ולא פחות חשוב, גם לאחר הפריקה באילת, העלות הלוגיסטית לא מסתיימת שם. ההובלה היבשתית מאילת למרכז הארץ יקרה באופן ניכר לעומת הובלה מנמלי אשדוד וחיפה. כלומר, גם אם נניח שהפריקה באילת תוזיל את העומס בנמלים האחרים, היא תייקר בפועל את כל שרשרת האספקה, במקום פתרון" הוא מסכם, "מדובר בתכנית שמגלגלת עלויות מיותרות על הצרכנים".
התרעות פיקוד העורף