בימים אלו אנו מציינים 20 שנה לרפורמת בכר - אחת מהרפורמות הדרמטיות ביותר בתולדות השוק הפיננסי הישראלי. עד 2005 שלטו הבנקים לא רק באשראי ובפיקדונות, אלא גם בניהול החסכונות של הציבור, קופות הגמל וקרנות הנאמנות - מה שיצר ניגודי עניינים חמורים: אותו גוף שנתן הלוואות לחברות גם ניהל את כספי החיסכון שהושקעו בהן.
במטרה לפזר את הריכוזיות במערכת הפיננסית ולצמצם את כוחם של הבנקים הגדולים הושקה רפורמת בכר, שחייבה את הבנקים מכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות לחברות ביטוח ולבתי השקעות, וכך נולדה למעשה התעשייה המוסדית כפי שאנו מכירים אותה היום. הרפורמה נתפסה מאז כצעד שהניח את היסודות לשוק ההון הישראלי המודרני - אך גם ככזו שהשאירה את שוק הבנקאות עצמו ריכוזי מדי.
יו"ר רשות ניירות ערך, עו"ד ספי זינגר, הזהיר מפני המגמה הגוברת של הקמת קונגלומרטים פיננסיים ענקיים - שילוב בין בנקים, חברות ביטוח וגופים מוסדיים - שלדבריו עלולה "להחזיר את המשק עשרות שנים אחורה".
לדבריו, בשנים האחרונות צוברת תאוצה תפיסה שלפיה יש לאפשר לבנקים ולגופים מוסדיים לפעול תחת קורת גג אחת, במהלך שמכונה "מודל עשרת הג’איינטס"."אם איננו מצליחים לפרק את הריכוזיות הבנקאית - נוסיף אליה גם את המוסדיים?", תהה זינגר. "זהו כיוון שגוי שעלול להיות ארון הקבורה של רפורמת בכר".
זינגר מנה ארבעה חששות מרכזיים ממודל כזה – ניגודי עניינים, פגיעה בשקיפות ובצרכנים, החלשת התחרות, וחששות ליציבות המערכת. הוא אף הזכיר את שוק הקרנות הכספיות כדוגמה לתחרות שנולדה דווקא בזכות ההפרדה בין הבנקים לבתי ההשקעות: "הקרנות הכספיות שילשו את עצמן בשלוש השנים האחרונות. לו היו בתי ההשקעות חלק מקונגלומרטים הכוללים גם בנקים - ספק אם התחרות הזו הייתה נוצרת".
לדבריו, הדרך קדימה צריכה להישען על שלושה עקרונות: שמירה על ההפרדה המבנית, טיפול בריכוזיות של הגופים המוסדיים, והשקעה בתעשיית הפינטק ובצרכנות פיננסית חכמה. "תעשיית הפינטק", סיכם, "היא הפוטנציאל הטוב ביותר לייצר תחרות אמיתית במערכת הפיננסית".
מנגד, המפקח על הבנקים, דניאל חחיאשוילי, הציג גישה פרגמטית יותר, שלפיה השוק הפיננסי כבר השתנה באופן שמחייב התאמות רגולטוריות. "ועדת בכר ביקשה להפריד בין הבנקים הגדולים לבין פעילות ניהול התיקים", אמר. "המציאות של היום שונה לגמרי - שוק שבו הגבולות בין בנקים, מוסדיים וחברות אשראי מיטשטשים, והשחקנים החדשים נכנסים לתחומים שבעבר לא היו חלק מעולמם".
בהתאם, חחיאשוילי הגן על ההמלצה החדשה של הצוות הבין־משרדי, המתירה לגופים מוסדיים להחזיק בנקים קטנים תחת מגבלות קפדניות. לדבריו, מדובר ב"התאמה לעידן הנוכחי ולא בנסיגה מהפרדה מבנית". כזכור, על פי ההצעה, מוסדיים יוכלו להחזיק בנקים שהיקף נכסיהם עד 2.5% מהמערכת (ובמקרים ספציפיים ובהמלצת צוות מעקב עד 5%), תוך איסור על שיווק או ייעוץ במוצרים פנסיוניים של הקבוצה עצמה.
עוד הציג חחיאשוילי את תפיסת הרישוי המדורג - שלוש מדרגות רגולציה לפי גודל הבנק: עד 15 מיליארד ש"ח, עד 50 מיליארד ש"ח, ומעל 50 מיליארד ש"ח. "המטרה", הסביר, "היא לעודד גופים חוץ־בנקאיים לקחת את פעילותם צעד קדימה, לגייס פיקדונות ציבור ולספק ללקוחות סל מוצרים רחב - בלי לפגוע ביציבות".
לדבריו, מגמות כמו הבנקאות הפתוחה, מאגר נתוני האשראי והפרדת חברות כרטיסי האשראי כבר יצרו תשתית תחרותית, וכעת הזמן להביא "יותר שחקנים, יותר תחרות, עם שמירה על היציבות". "אנחנו לא חוזרים אחורה מהמלצות בכר", סיכם, "אנחנו מדייקים אותן לעידן שבו הגבולות היטשטשו".
שני הרגולטרים אמנם מסכימים שהמערכת הפיננסית של היום שונה לגמרי מזו של 2005, אבל נבדלים אחד מהשני בדרך שבה הם חושבים שצריך להתמודד עם המציאות החדשה. זינגר מבקש לשמור על ההפרדה המבנית שנקבעה ברפורמת בכר ולמנוע ריכוז כוח בידי קבוצות פיננסיות גדולות, תוך חיזוק הפינטק והתחרות מבחוץ.
לעומתו, חחיאשוילי טוען שיש לעדכן את כללי המשחק כך שיתאימו לעידן שבו הגבולות בין בנקים, מוסדיים וחברות טכנולוגיה כבר מיטשטשים - ולאפשר גמישות מדורגת שתעודד תחרות מבפנים, מבלי לפגוע ביציבות. בחודשים הקרובים נראה איזו גישה תתורגם למדיניות בפועל, והאם העימות האינטלקטואלי של אתמול יהפוך גם למבחן רגולטורי אמיתי.
התרעות פיקוד העורף