ברשאן מציין כי הדוגמאות לכך רבות. "לדוגמה, בשוק הרכב, ההוצאה השניה בגודלה לכל משק בית, חוק רישוי הרכב, שנועד לפתוח את השוק, בפועל לא מממש את הפוטנציאל. דוח מבקר המדינה כבר קבע שהיעדר תחרות בענף מעלה את העלות לצרכן בכ־1.6 מיליארד שקל בשנה, כש־97% מהשוק נשלט על ידי היבואניות המסורתיות".
לדבריו, הדבר נובע מכך ש"חוק רישוי" מגביל את יבוא הרכב המקביל ולא מאפשר לעוסקים בו להציף את השוק ברכבים זולים שיובילו את המחירים כלפי מטה. "רק כדי לשים את הנתונים בפרספקטיבה, משרד התחבורה האמריקאי פרסם כי בשנת 2024 מדינת ישראל יבאה מארה"ב 789 רכבים משומשים בלבד, בעוד איחוד האמירויות, מדינה עם תל"ג ושיעור אוכלוסייה דומה, יבאה מעל 248,000 רכבים משומשים - פי 314!".
"גם בשוק הפירות והביצים הרגולציה מעוותת. עד לאחרונה הותר יבוא אננס רק משתי מדינות, בתנאי שיקטמו את הכתר - מה שמקצר את חיי המדף ומייקר את המחיר – והביא לכך שבישראל מחיר האננס היה מהגבוהים בעולם. ובביצים, הענף מנוהל באופן ממשלתי כמעט סובייטי - חברי "מועצת הלול" הינם היחידים שיכולים "ליהנות" ממכסות פטורות ממכס (450 מיליון ביצים, 15 אג' לכל ביצה, מקסימום 85% מערך הביצה).
הסיבה היחידה להענקת פטור ממיסי יבוא היא כדי לגלגל אותו לצרכן הסופי. במקרה של שוק הביצים, זה בלתי אפשרי באופן מובנה, מכיוון שביצים הם מוצר שמחירו בפיקוח". כך, במסווה של "פתיחת האפשרות לייבא" המדינה מעניקה מענק כספי היכול להגיע עד עשרות מיליוני שקלים למתי מעט, על חשבון הקופה הציבורית המדלדלת.
"והדוגמאות עוד רבות" אומר ברשאן, "כמעט בכל תחום יבוא, מזון, ציוד תקשורת, חשמל, הבירוקרטיה מכניעה את התחרות. "במקום להקל על עסקים, המדינה מקשה דווקא עליהם. אזרח יכול להזמין באינטרנט מטען לטלפון בלי שום בדיקת תקינה, אבל בעל עסק שרוצה למכור את אותו המטען בארץ נדרש לעבור תהליכי בדיקה יקרים במכון התקנים. כך נוצרת אפליה רגולטורית שפוגעת בעסקים המקומיים ובתחרות". לדבריו, רק טיפול שורש במבנה הרגולציה, ולא רפורמות חלקיות, יוכל להביא להוזלה אמיתית ביוקר המחיה.
התרעות פיקוד העורף