אני לא זוכר הרבה מהפרקים הראשונים של הפודקאסט "חיות כיס" של כאן. בכל זאת עברו לא מעט שנים מאז ששמעתי אותם (אף שזכור לי במעורפל שהיה פרק ממש מוצלח על המודל הכלכלי של נטפליקס), אבל יש פרק אחד שאני לא מצליח לשכוח: "חלומות גדרה: פרק ד".
השיחה עם ד"ר שראל - לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר וכיום ראש פורום קהלת לכלכלה - כללה מספר טיעונים, ואני מזמין אתכם לשמוע את הפרק המלא, אבל גם טענה אחת פשוטה ומבריקה שבגללה אני זוכר את הפרק עד היום: זה שמשהו עולה סכום מסוים, לא אומר שעבורך הוא שווה את הסכום הזה. נשמע אלמנטרי? תכף נראה שלא ממש.
בתרחיש אחד היא קונה לו תמונה מכוערת של שנורקל ורוד שהוא יחביא במחסן ויתלה על הקיר רק כשהוא יודע שהדודה באה לבקר, ובתרחיש השני היא קונה לו סט של מצעים ומגבות שהוא משתמש בו כל יום. בשני התרחישים הדודה הוציאה 500 שקל ואיקאה הרוויחו 500 שקל, אבל בתרחיש הראשון יש כסף שהלך לפח.
אם נחזור למה שאמר ד"ר שראל באותו פרק, אז בשורה התחתונה ההטבה של מחיר למשתכן היא הציור של השנורקל הוורוד - אבל על סטרואידים. המדינה מוותרת על עשרות מיליארדים בהכנסות ממכירת קרקעות (באותו פרק הוא נקב בסכום של 25 מיליארד, אם כי הסכום התעדכן כלפי מעלה מאז), בזמן שעבור מי שזוכה ההטבה שווה פחות. הרבה פחות.
ד"ר שראל, שבמקביל ללימודי התואר השני אפילו זכיתי לעבוד איתו, הסביר שההטבה הממוצעת למשק בית היא אומנם 250 אלף שקל (בזמנו. כיום הסכומים גבוהים אפילו יותר), אבל רוב הזוכים היו מחליפים את הזכייה האקראית שלהם תמורת סכום כסף נמוך בהרבה מזה במזומן.
כמה נמוך? ההערכה שלו הייתה שמדובר בכ־60%־50% משווי ההטבה למדינה. כלומר מתוך אותם 25 מיליארד שקל שהמדינה ויתרה עליהם, בערך 12־13 מיליארד הלכו לפח. אפשר כמובן לחלוק על ההערכה הספציפית הזו, אבל אי אפשר לחלוק על כך שכמה וכמה מיליארדים טובים הלכו שם לפח.
נסביר: נניח שהשווי כיום של ההטבה הממוצעת הוא 300 אלף שקל, כך שמי שזוכה בהגרלה מקבל את הזכות לרכוש דירה בבאר יעקב ב־1.2 מיליון שקל לעומת 1.5 מיליון שקל בשוק החופשי. האם ההטבה הזו באמת שווה לו 300 אלף שקל? התשובה היא שזה תלוי בשאלה האם הוא היה רוכש את הדירה הזו במחיר המלא בשוק החופשי, ואני מניח שלפחות עבור רובנו התשובה היא שבחיים לא.
למה? כי אנחנו לא רוצים לגור בבאר יעקב אלא ברחובות, או שאנחנו רוצים בבאר יעקב אבל לא בשכונה הזו, או כן בשכונה הזו, אבל לא בדירה הזו עם החלון הזה ועם המטבח הזה, או שאין לנו כוח להתעסק עם שוכרים ואחר כך עם המכירה - וזה עוד לפני שדיברנו על כל הקטע הזה שאסור למכור אותה שבע שנים, כן?
ולכן, בפועל, אם מדינת ישראל הייתה באה אל כל זוכי מחיר למשתכן ואומרת להם “עזבו שטויות, בואו נוותר על כל הקטע הזה עם הדירה בהנחה. קחו 150 אלף שקל במזומן, תצרפו את זה ל־1.2 מיליון שאתם גם ככה צריכים לשלם, ותקנו איזו דירה שבא לכם ואיפה שבא לכם" - סביר להניח שרובם היו מסכימים.
תוסיפו לזה את העיוותים בשוק הנדל"ן שמחיר למשתכן יצרה (הגדילה את הביקוש במקום את ההיצע), את האפליה המובנית בחלוקת ההטבה (רק מי שיכל להרשות לעצמו דירה במחיר המופחת קיבל את ההנחה, העשירונים התחתונים מראש נשארו מחוץ למשחק), ואת הרנדומליות שבה (למה לתת סכום גדול לכמה אלפי אנשים שבמקרה יצאו בהגרלה, ולא לקחת את הסכום שמוקצה לאירוע ופשוט לחלק אותו לכל הזכאים?) ועוד ועוד ביקורות שעלו במהלך השנים, וקיבלתם תוכנית אומללה שהיה צריך לבטל לא אתמול, אלא לפני כמעט עשור.
זה לא אומר שלא נרשמתי להגרלה שנסגרה השבוע, כן? אני לא מתיימר להיות יותר צדיק מהאפיפיור. כמו במקרה של הפטור ממס על קרן ההשתלמות, גם את ההטבה הזו צריך לבטל מנקודת מבט של כלל המשק - אבל כל עוד היא כאן, אין סיבה שלא ליהנות ממנה בתור אזרח פרטי. כי זה נכון שההנחה על הדירה ההיא בבאר יעקב או ברעננה לא שווה לי את כל ה־300 אלף שקל שהמדינה איבדה, אבל גם אם היא שווה לי “רק" 150 אלף שקל, אז זה לא רע בכלל. אני אמצא מה לעשות עם 150 אלף שקל. מניח שכל הזוכים ימצאו. שיהיה לנו בהצלחה.
התרעות פיקוד העורף