המודל התעסוקתי המסורתי, שבו העובד השכיר פועל תחת מעסיק יציב, מתפורר מול עינינו. פרילנסרים, עבודה היברידית ואוטומציה משנים את כללי המשחק, בעוד ארגונים מחפשים גמישות ויעילות בדרכים שמעולם לא הכרנו. המגמות שמעצבות את עתיד שוק העבודה משתנות - לא רק בישראל, אלא בכל העולם.
פרילנסרים היא כבר לא מילה גסה, אבל בעוד רבים ניסו לשווא לעגן אותה בחוק ולהבטיח גם לאותם עובדים משכורת, פנסיה ודמי אבטלה אם יזדקקו - שהרי כידוע, פרילנסרים, ובטח בישראל, חיים לא פעם מהיד אל הפה - בפועל הם מתמקדים בהשגת העבודה הבאה, ופחות דואגים לדברים פיננסיים חשובים כמו חיסכון, קרנות השתלמות, חופשות, ביטוחי בריאות ועוד.
תקופה של שינויים
“כדי להבין מה קורה היום, צריך רגע לחזור אחורה", מסביר גורדון. “לפני המהפכה התעשייתית רוב האנשים עבדו בחקלאות, והעבודה הותאמה לאור היום - עובדים כשיש שמש, נחים כשאין. אחר כך, עם המהפכה התעשייתית, נוצר סדר חדש: אנשים התחילו לעבוד במפעלים, לפי שעות קבועות, עם מדידת תפוקה. זה היה שינוי עצום. מאז עברנו כברת דרך ארוכה מאוד עד לעידן שבו אנחנו נמצאים היום, עידן ה-AI. לא רק הבינה המלאכותית משנה את שוק העבודה, אלא גם אירועים כמו הקורונה, המלחמה באוקראינה והמציאות הביטחונית כאן בישראל. כל אלה שינו לגמרי את תפיסת העבודה".
דניאל: “בתוך כל זה נכנס כמובן גם ה-AI. בטווח הקצר עוד צריך אנשים שיידעו לעבוד עם בינה מלאכותית, אבל בטווח של עשר שנים אני מעריך שה-AI כבר יבצע חלק גדול מהפעולות לבד".
השניים מסבירים שיש לזה אפילו שם - Return to Office. חברות מבקשות מהעובדים לחזור למשרד, אחרי שכבר התרגלו לעבוד מהבית. לכאורה זה למען “תרבות ארגונית" או “שיתופי פעולה טובים יותר", אבל בפועל המטרה היא לגרום לחלק מהעובדים להתפטר בעצמם.
"מצד אחר, הטאלנטים הבכירים, אנשים עם ניסיון ויכולות גבוהות, דווקא מבוקשים יותר - אבל גם הם מבינים שאי אפשר להישען רק על מעסיק אחד. העובדים רוצים היום גמישות לא פחות מהמעסיקים. הם מבינים שהביטחון התעסוקתי נעלם, אז הם יוצרים לעצמם מקורות הכנסה נוספים, פרויקטים עצמאיים, עבודה מרחוק".
רודן: “זה שינוי תרבותי עמוק. אנשים לא רוצים יותר לעבוד מהבוקר עד הלילה. אני, לדוגמה, התחלתי לעבוד בגיל צעיר מאוד. הייתי קם בשבע בבוקר, מסיים בשבע בערב, וכל היום חושב על העבודה. היום הדור הצעיר לא רואה בזה מטרה. ואני לא אומר את זה בביקורת. להפך, זו תפיסה שונה של חיים".
דניאל: “אנחנו בעצם יוצרים גשר בין החברה המעסיקה לבין הפרילנסר. החברה שלנו מעסיקה את הטאלנט כשכיר לכל דבר, כך שהוא מקבל את כל הזכויות הסוציאליות פנסיה, קרן השתלמות, ביטוח לאומי, וגם זכאות לדמי אבטלה. במקביל החברה מקבלת את השירות שלו בתור פרילנסר, בלי להתמודד עם יחסי עובד־מעביד או עם בירוקרטיה מול הרשויות".
רודן ממשיך: "אנחנו מדווחים לרשויות כמו כל מעסיק בסוף כל שנה. הטאלנט מקבל טופס 106 כמו כל שכיר במשק, שבו מופיע ריכוז כל ההכנסות שלו. אין הפתעות בסוף השנה, אין חובות מצטברים, הכול מדויק ומסודר. כמו שכירה שמקבלת תלוש שכר חודשי, גם הטאלנטית יודעת בדיוק כמה היא מרוויחה, כמה מנוכה עבורה ומה מצב הזכויות שלה בכל רגע נתון".
כאוס הפרילנסרים
העמלה עבור השירות של החברה עומדת על 8%, עד תקרה של 1,700 שקלים בחודש, ללא מינימום. גישה זו מאפשרת גם לסטודנטים, צעירים או עובדים בהיקפים קטנים ליהנות מהמעטפת הסוציאלית. לדוגמה: מי שמרוויח 1,000 שקל מעבודה צדדית ישלם רק 80 שקל, בעוד מרוויחים בסכומים גבוהים יישאו במקסימום העמלה.
כאמור, בנוסף לשכר החברה דואגת לכל ההיבטים הביורוקרטיים: חיסכון, מס, ביטוח לאומי ופנסיה. העובדים אינם נדרשים לדווח דבר למס הכנסה או להגיש דוחות שנתיים, ומקבלים שקט נפשי, ללא סיכונים של חובות או החזרי מס בהמשך הדרך, כפי שקורה לא פעם לעצמאיים.
דניאל: אנשים מבינים שכדי להרוויח סכום סביר ולהתמודד עם יוקר המחיה, במיוחד בישראל, הם חייבים לעבוד בכמה מסגרות במקביל. לעיתים זו לא משרה קבועה אלא עבודות קצרות, מה שנקרא “חלטורות". זה כבר לא עניין של בחירה - זו מציאות כלכלית.
לא זאבים בודדים
תופעת הגמישות התעסוקתית קיימת בכל העולם, אך בישראל היא קיבלה תפנית ייחודית, במיוחד מאז תחילת המלחמה, שבה ניכרת ירידה בהיקף ההעסקה הקבועה. חברות נזהרות מלחתום על התחייבויות ארוכות טווח. מצד אחד, הן זקוקות לעובדים; מצד אחר, הן אינן רוצות לשאת בעלויות של משרות קבועות, ולכן פונות למודלים גמישים. גם העובדים מחפשים גמישות, והדינמיקה הזו מושכת את שני הצדדים לאותו כיוון.
יחד עם זאת, הצד האנושי נפגע: סקרים מראים שכ־65% מהפרילנסרים מדווחים על תחושת שחיקה גבוהה יותר מאשר כשעבדו בתור שכירים.תחום נוסף שבו זה מורגש הוא העבודה מול חברות בחו"ל: רבים מהישראלים מספקים שירותים לחברות באירופה ובארה"ב, מפתחים, מעצבים ואנשי תוכן, והחברות הזרות אינן מעוניינות להעסיק אותם ישירות, או מתקשות להתמודד עם רגולציה בישראל. במצב זה החברה מעסיקה את העובד כחוק בישראל, מספקת תלוש שכר, ביטוח לאומי ופנסיה, ומאפשרת לו לעבוד כחוק.
רודן: “דוגמה טובה היא העלייה מצרפת. החברה מאפשרת ליהודים מצרפת שהיגרו לישראל להמשיך לעבוד מול החברות הצרפתיות כאילו הם עדיין גרים שם, תוך שמירה על כל ההיבטים החוקיים והסוציאליים בארץ".
דניאל: “העולם הולך לכיוון שבו כל אחד צריך להחזיק בכמה מיומנויות. מי שיידע לשלב בין תחומים שונים ישרוד גם בעידן של בינה מלאכותית. אנחנו רוצים לעזור לאנשים להתאים את עצמם לעולם הזה, שממש מתרחש עכשיו לנגד עינינו. מעבר לזה, אנחנו רוצים ליצור קהילה של פרילנסרים/טאלנטים - אנשים שיש להם גב, ביטחון ושקט נפשי. לא זאבים בודדים. קבוצה שתוכל גם לשתף פעולה, ללמוד יחד, לפתח יוזמות משותפות".
התרעות פיקוד העורף