גם הנכדים שלנו ישלמו על זה: ככה נראה הנזק הכלכלי מחסימות הכבישים

כבר התרגלנו לדיווחים על חסימות בכבישים, בעקבות הפגנות או בגלל ביקור של איזה בכיר. אבל על העלות למשק של כל פקקי התנועה שנוצרים אף אחד לא מדבר

אריאל פייגלין צילום: רינה נקונצ׳ני
הפקקים בכביש 4. צילום: אבשלום ששוני | צילום:
הפגנה בקפלן, 16.1.25
הפגנה בקפלן, 16.1.25 | צילום: אבשלום ששוני

הנזק הכלכלי הישיר והאינטואיטיבי ביותר הוא אובדן שעות עבודה. תכננת להגיע לעבודה ב-8:00 ולעבוד עד 16:00, ובסוף בגלל הפקקים או החסימות הגעת רק ב-9:00. בהנחה שעדיין תעבוד עד 16:00, כי צריך לאסוף את הילדים או משהו בסגנון, המשמעות היא שתעבוד שעה פחות. כלומר תייצר פחות. וכשמכפילים את זה באלפי האנשים שעמדו איתך בפקק, זה כבר מצטבר לוואחד פגיעה בתוצר.

אבל זה רק הרובד הראשוני. עובד שמגיע לעבודה אחרי שעמד שעה וחצי בפקק מגיע עייף ועצבני. הוא פחות מרוכז מאשר ביום רגיל. התוצאה היא שגם בשעות שנשארו לו במשרד, אחרי השעה שכבר הלכה, הוא יהיה עובד פחות פרודקטיבי. הוא ייצר אפילו פחות. תוסיפו לזה את כל הפגישות שהיו אמורות להיות בבוקר והתבטלו, או הדברים שנדחו בגלל העובד או הבוס שלא הגיע, ועכשיו צריך לקבוע מחדש ובינתיים פרויקטים תקועים, וקיבלתם כבר השפעה שמתרחבת לכלל המשרד או החברה.

פקקים
פקקים | צילום: אבשלום ששוני

ההשפעה השנייה היא לא על הנהגים עצמם, אלא על העסקים שממוקמים בקרבת החסימות. העובדים שלהם מתקשים להגיע, הלקוחות נתקעים בדרך או שמראש מעדיפים לוותר ולא להתקרב לאזור, והמכירות מאטות. גם חברות שליחים ולוגיסטיקה מרגישות זאת באופן ישיר, וכשהשליחים לא מגיעים וההובלות מתעכבות כל דקה שווה כסף - והכסף הזה כמובן מגולגל בסופו של דבר ללקוח בקצה, אם לא במשלוח הזה אז במשלוח הבא.

200 מיליון שקל ביום

שיבושים ברכבת דרום עקב קריעת כבל חשמל
שיבושים ברכבת דרום עקב קריעת כבל חשמל | צילום: אבשלום ששוני

הפגיעה הזו בתוצר היא כבר משהו שצריך להטריד את כל תושבי המדינה, לא משנה איפה הם מתגוררים ובאיזה פקקים הם עומדים. כי כשעובד מייצר פחות או כשעסק מוכר פחות, הוא גם מרוויח פחות, מה שאומר שיש לו פחות כסף לבזבז ולהניע איתו את גלגלי הכלכלה. הוא גם משלם פחות מיסים, מה שאומר שלמדינה יהיה פחות כסף להשקיע בבריאות או בחינוך.

אבל כל זה רק בטווח הקצר. כשמסתכלים על הטווח הארוך חייבים להביא בחשבון עוד שתי השפעות קריטיות: זיהום אוויר ואובדן אמון. כל אותם רכבים שעומדים בפקק לא רק מתבלים ומבזבזים דלק, הם גם פולטים הרבה פיח ומזהמים עוד קצת את האוויר שמסביבנו. פקק אחרי פקק, שנה אחרי שנה, וזיהום האוויר הזה ילך ויצטבר, ילך ויחמיר, ויגרום לעוד ועוד בעיות בריאותיות. בעיות בריאותיות שלמדינה, ולכספי המיסים של הילדים והנכדים שלנו, יעלה הרבה מאוד כסף לטפל בהן.

את ההשפעה האחרונה של אובדן האמון חשתי על בשרי כשגרתי באחד מהרחובות הקטנים שמאחורי רחוב עזה. כי זה אומנם מבאס לעמוד בפקק בגלל חסימה פתאומית של הרחוב, אבל תאמינו לי, הרבה יותר מבאס להמתין לאוטובוס ואף פעם לא לדעת אם הוא באמת יגיע, כי אולי יחליטו לחסום ואולי הוא ייסע מסביב.

נוסעים מחכים לאוטובוסים
נוסעים מחכים לאוטובוסים | צילום: דוד קמחי

כלומר, יכול להיות שעוד 20 שנה תעמדו בפקק מאחורי מישהו שהחליט בעקבות החסימות של השבוע או של שבוע שעבר שהוא ותחב"צ כבר לא, וכך חסימה אחת - ועזבו כרגע אם היא מוצדקת או לא מוצדקת - הופכת ברגע לנזק ארוך טווח, ומנציחה את מעגל הקסמים של פקקים, זיהום והפסדים כלכליים של עשרות מיליוני שקלים.

תגיות:
ירושלים
/
תל אביב
/
פקקי תנועה
/
הפגנות
/
זיהום אוויר
/
כלכלת ישראל
/
חסימות כבישים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף