החוב, לצד ירידה דרמטית בהכנסות, הוביל לעיקול חשבון הבנק של הנמל - צעד שסימן את שיאו של משבר מתמשך, וזאת למרות הזרמת כ-15 מיליון שקל ממשרדי הממשלה בשנתיים האחרונות לטובת הנמל - שעל אף שמוחזק בידיים פרטיות נחשב לעוגן כלכלי של העיר הדרומית. לאחר חודשים של קיפאון, הציגו היום (שלישי) משרדי הממשלה מתווה ראשון להחזרת הפעילות לנמל אילת.
לפי ההצעה, המדינה תסבסד את הייבוא הימי של כלי רכב בסכום של כחצי מיליון דולר לכל אונייה, בהיקף כולל של עד 21 מיליון שקל, כדי להבטיח פקידה של ארבע אוניות בחודש במשך שלושה חודשים. במקביל, יקודם צו ממשלתי לעידוד ייבוא כלי רכב מהמזרח דרך אילת - לתקופה של חצי שנה או עד לסיום איום החות'ים - שיופעל אם חברות הספנות לא יעמדו ביעד.
המתווה, שהוצג בדיון משותף של ועדת הכספים וועדת הנגב והגליל, גובש בהובלת משרד התחבורה וזכה להסכמה עקרונית של משרדי האוצר והכלכלה עם הסתייגויות קלות: נציג האוצר ציין כי הוא קיבל את המתווה רק שעה לפני הדיון ולכן המשרד מתכוון לסייע תקציבית אבל רק לאחר ישיבה עם הגורמים המקצועיים, ואילו במשרד הכלכלה הבהירו כי הם תומכים במתווה אך מתנגדים להפעלת צו ייבוא, שלדבריהם עלול לפגוע בתחרות. ברשות התחרות חיזקו את העמדה הזו, בעוד שמנכ"ל נמל אילת קרא שלא להמתין שלושה חודשים להפעלת הצו במידת הצורך, והזהיר כי "ללא איום של צו מרחף החברות לא יחדשו את הגעתן לנמל".
נזכיר כי המתווה המוצע, אותו קידמו נציגי הנמל וההסתדרות, כולל מלבד הסבסוד הממשלתי צו שיחייב ייבוא רכבים מסביב לאפריקה אל הים התיכון ואז חזרה לאילת דרך תעלת סואץ. מעבר לפגיעה בתחרות שבצו שכזה, שהיא זו שהניעה את רשות התחרות ומשרד הכלכלה להתנגד לרעיון, הוא גם יעלה לנו לא מעט כסף. בהצעה המקורית ביולי נכתב שהעלות של הארכת נתיב השיט תהיה 800 אלף דולר לאונייה, אך מאז המספרים עלו וכיום במשרד הכלכלה העריכו את עלותו במיליון דולר לאונייה ובנמל מעריכים את העלות בכ-1.2 מיליון דולר לאונייה.
לדבריו, "כל ניסיון לכפות את אילת כיעד פריקה תוך שינוי מלאכותי של מסלולי סחר עולמיים פשוט לא הגיוני. למעשה, אנחנו מתמרצים הארכה מיותרת של הדרך ומשלמים אגרות מעבר מיותרות שיעברו מאוצר המדינה לאוצר המדינה המצרי תמורת השימוש בתעלת סואץ". גם המתווה עצמו מטעה: הוא מדבר על חלוקת העלות בין המדינה, היבואנים ונמל אילת - אך בפועל, אף אחד מהם לא באמת סופג את העלות. בסופו של דבר, הכל מתגלגל לצרכן. לא משנה אם זה דרך עליית מחיר הרכב, עלות השינוע היבשתי מאילת, או דרך תקציב המדינה - זו הוצאה ציבורית מיותרת".
בנוסף, ברשאן מסביר שכל דולר שמתווסף לעלות ההובלה, משמעותו מסים נוספים - שכן מסי היבוא מחושבים על בסיס ערך העסקה הכולל כולל ההובלה. "המשמעות היא שהעלאה מלאכותית של מחירי ההובלה משמעה מיסוי כפול ומיותר, שיפגע ישירות ביוקר המחיה של כלל אזרחי ישראל. ובמציאות שבה המשק נמצא בתעסוקה כמעט מלאה, והאוצר מצוי בגירעון כל כך גדול, אין היגיון ציבורי בהזרמת תקציבי סבסוד למצרים או לעיקוף ימי ממושך".
"ולא פחות חשוב, גם לאחר הפריקה באילת, העלות הלוגיסטית לא מסתיימת שם. ההובלה היבשתית מאילת למרכז הארץ יקרה באופן ניכר לעומת הובלה מנמלי אשדוד וחיפה. כלומר, גם אם נניח שהפריקה באילת תוזיל את העומס בנמלים האחרים, היא תייקר בפועל את כל שרשרת האספקה, במקום פתרון" הוא מסכם, "מדובר בתכנית שמגלגלת עלויות מיותרות על הצרכנים".
התרעות פיקוד העורף