דו"ח חדש של חברת ManpowerGroup העולמית חושף תמונה מדאיגה של שוק העבודה הישראלי: עובדים צעירים בישראל חווים שחיקה גוברת, תחושת ביטחון תעסוקתי נמוכה ורמות סטרס מהגבוהות בעולם המערבי.
דווקא בני דור ה-Z, שצפויים עד שנת 2030 להוות שליש מכוח העבודה, חווים את רמות הסטרס הגבוהות ביותר. הם מדורגים אחרונים בשביעות רצון בעבודה ובביטחון תעסוקתי, ומתקשים לזהות מסלולי קידום או אופק קריירה ברור. רבים מהם מתכננים לעזוב את מקום העבודה או לשנות תחום לחלוטין. "מדובר באוכלוסייה קריטית לשימור לטווח ארוך," נכתב בדו"ח, "אך במציאות הנוכחית הארגונים מתקשים לספק לה מענה מספק לצרכים החדשים שלה".
המחקר מצביע גם על פער מגדרי עיקש בישראל, אם כי מסייג ומציין שמדובר בחלק ממגמה עולמית: נשים, ובפרט צעירות, חוות פחות הזדמנויות לקידום ולמעברים בקריירה לעומת גברים, ומדווחות על ביטחון ושביעות רצון נמוכים יותר. "מדובר בפוטנציאל טאלנטים משמעותי שלא ממומש, ופער שמחייב שינוי מערכתי מצד המעסיקים".
בנוסף, 77% ממנהלי הביניים מציינים כי חוסר היציבות הארגונית ופיטורים המוניים הם האיום המרכזי על הקריירה שלהם, ו-36% מהמנהלים הבכירים נערכים לאפשרות של אובדן מקום עבודתם בחצי השנה הקרובה.
על פי הערכות הדו"ח, עלות עזיבתו של עובד אחד לארגון עומדת על 18,591 דולר בממוצע לכל עובד שעוזב את הארגון – נתון שממחיש עד כמה עלויות השחיקה והשימור משמעותיות לתוצאות העסקיות. בארגונים עם שיעור עזיבות גבוה, מדובר בהפסדים של מאות אלפי ואף מיליוני דולרים בשנה.
"משמעות בעבודה זה חשוב, אבל היא לא מספיקה יותר. עובדים לא נשארים בארגון רק כי הם אוהבים את מה שהם עושים - הם נשארים כשיש להם אמון, ביטחון והתפתחות. מי שיבין את זה ראשון, יוביל את השוק בשנים הקרובות".
התרעות פיקוד העורף