ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הסתכמה בשנת 2024 ב־146 מיליארד שקל, שהם 7.3% מהתוצר - כך עולה מנתוני הלמ"ס שפורסמו היום. לפי הנתונים, מדובר בעלייה ריאלית של 1.7% לעומת 2023, ועלייה קלה גם בהוצאה לנפש, שעלתה ב־0.37% במונחים קבועים.
ההוצאה לבריאות כוללת את ההוצאות על כל שירותי הבריאות הניתנים במרפאות ובבתי החולים, וכן הוצאות על שירותי רופאים פרטיים ורופאי שיניים, הוצאה על תרופות, חומרי רפואה ומכשירים רפואיים, מחקר ומינהל ממשלתי בתחום הבריאות והשקעה במבנים ובציוד במוסדות הבריאות.
למרות העלייה, ישראל נותרת מאחור ביחס למדינות המפותחות: ההוצאה השוטפת לבריאות כאחוז מהתמ"ג עמדה על 7%, בעוד שבמדינות כמו גרמניה וארה"ב הנתון גבוה משמעותית - 12.3% ו־17.2% בהתאמה. בקצה התחתון נמצאות מקסיקו וטורקיה, עם 4.7% ו־5.9%. לפי הנתונים, קופות החולים סיפקו 33.7% משירותי הבריאות בישראל, בעוד שיצרני השוק - בהם בתי החולים הכלליים, רופאים פרטיים, מרפאות פרטיות ויצרני תרופות וציוד רפואי - מספקים את עיקר השירותים, עם 55.8% מההוצאה הלאומית. מוסדות ממשלתיים ומוסדות ללא כוונת רווח (כדוגמת בתי חולים גריאטריים, מרפאות ממשלתיות ושירותי מד"א) סיפקו יחד 10.3%.
בצד המימון נרשמה יציבות יחסית: המימון הפרטי - משקי בית, ביטוחים פרטיים ותרומות - היווה 33.6% מההוצאה הלאומית. בתוך כך, משקי הבית לבדם מימנו כמעט חמישית מההוצאה, בעיקר דרך תשלומים ישירים לרופאים, רופאי שיניים ורכישת תרופות וציוד רפואי. המימון הציבורי, הכולל את תקציב המדינה ומס הבריאות, הגיע ל־65.0% מההוצאה - כאשר תקציב המדינה היווה 42% ומס הבריאות 23%.
בהשוואה בינלאומית במונחי שווי כוח הקנייה (PPP), ההוצאה השוטפת לבריאות לנפש בישראל עמדה על 3,149 דולר - דומה למשל לנתונים של ליטא אך רחוק מאוד מארה"ב, שבה הנתון עומד על 14,885 דולר לנפש. בלמ"ס מציינים כי מדידה לפי PPP אינה לוקחת בחשבון גורמים דמוגרפיים וארגוניים, וכי בחישוב מותאם־גיל ישראל הייתה מטפסת לנתון גבוה יותר.
עם זאת, צריך לקחת את ההשוואה הבינלאומית עם קורט של מלח. ישראל מפנה חלק גדול מהתקציב להוצאות ביטחון שאין למדינות רבות אחרות, ובשל המבנה הדמוגרפי - שיעור גבוה במיוחד של ילדים – חלק ניכר מהוצאה הציבורית מופנה לחינוך. כל אלה מצמצמים את מרחב התקציב הפנוי לבריאות ומקשים על השוואה ישירה למדינות ה־OECD.
התרעות פיקוד העורף