בנק ישראל בדרך כלל שומר על טון ממלכתי ומדוד, אבל הפעם, כשאנשי המועצה הלאומית לכלכלה דוחפים תכנית לסבסוד משכנתאות קיימות, הבנק המרכזי יוצא למתקפה כמעט נדירה בעוצמתה. “הצעה נטולת כל היגיון כלכלי”, נכתב במכתב רשמי שהבנק הוציא באופן חריג לפני שעה קלה, "שצובעת את המשק הישראלי בצבעים שלא הולמים מדינות מפותחות".
מה שעוד יותר חריג הוא שהמכתב לא מגיע בעקבות תכנית שפורסמה או שהועברה לבנק להתייעצות, אלא כתגובה מונעת שנועדה לגדוע באיבה מהלך שנמצא עדיין בשלב דיונים פנימי. לפי מה שידוע עד כה, המתווה שמקדמת המועצה הלאומית לכלכלה מבוסס על סבסוד ישיר לבעלי משכנתאות קיימות בהתאם לעלייה שחלה בהחזר החודשי שלהם בין 2022 ל־2025. גובה הסבסוד יחושב לפי שיעור ההתייקרות הריאלית ועל פי שווי הדירה כפי שנרשם בעת הרכישה, בעוד שמקור המימון מגיע מהיטל חדש שיוטל על הבנקים המסחריים.
ועל הנייר זו תכנית שקל להתאהב בה: מי לא ירצה שהמדינה תוריד לו את ההחזר על המשכנתא? מי לא ישמח לקבל מתנה של מאות שקלים בחודש? במציאות של יוקר מחיה, מלחמה וחוסר יציבות פוליטית, סבסוד משכנתאות הוא מוצר פופוליסטי שמוכר מצוין לציבור. אבל דווקא בגלל שההצעה נשמעת כל כך טוב - לבנק ישראל היה חשוב להתנגד לה בצורה כל כך ברורה. ההתנגדות שלו אינה רק בשם “הכלכלה”, אלא בשם ההגינות, היציבות והאחריות כלפי מי שלא ייהנה מהמתנה הזו, ובעיקר כלפי עתיד המשק הישראלי.
ולא מדובר בתחושה - מדובר במספרים פשוטים מאוד: בין ינואר 2022 לאפריל 2025 ההחזר החודשי על משכנתא עלה בכ־960 שקל, בעוד שהשכר הממוצע במשק עלה באותה תקופה בכ־1,880 שקל - כמעט פי שניים. כלומר, ההחזר אומנם התייקר, אבל הכנסות משקי הבית עלו הרבה יותר, כך שהנטל היחסי על הלווים לא גדל אלא דווקא נשחק. זו עובדה ברורה, אבל כזו שמקבלי ההחלטות לא טורחים להסביר לציבור.
מעבר לכך, התכנית יוצרת עיוות מוסרי עמוק: מי שהתנהל באחריות, מחזר את המשכנתא שלו, פרס אותה מחדש וצמצם סיכון - ייענש ולא יקבל מאומה. מי שישב בחיבוק ידיים, לא בדק חלופות ולא התאים את ההלוואה לשינויים בשוק - יתוגמל בסבסוד מהמדינה. המסר שנוצר הוא הרסני: אחריות פיננסית מפסידה, ציפייה לפופוליזם משתלמת.
העיוות גדול אפילו יותר כשמביטים על שוק הדיור כולו. בעלי הדירות כבר נהנו בשנים האחרונות מעליית מחירים אדירה של הנכס שבבעלותם. שוכרי הדירות - לא. והנה, המדינה מציעה לקחת מיליארדים מהקופה הציבורית ולהעביר אותם דווקא לבעלי הנכסים, בזמן ששוכרים, שכירים ומשפחות שאין להן דירה ישלמו את המחיר דרך מסים עקיפים ודרך גלגול העלויות מהבנקים. בנק ישראל מגדיר זאת “אפליה ברורה בין לוקחי המשכנתאות לאוכלוסיות אחרות”, ובעיקר לאלה שמבקשים אשראי צרכני ונמצאים בלחץ אמיתי בהרבה.
אל כל אלה מצטרף המנגנון המוצע למימון הסבסוד - מנגנון שהוא כמעט חסר תקדים: מיסוי רטרואקטיבי חדש על הבנקים, שנועד לממן סבסוד על תשלומי עבר, תוך התערבות בחוזים קיימים. בבנק ישראל לא מסתירים את חומרת המהלך, ומדגישים כי “ההצעה אינה עומדת בסטנדרטים בינלאומיים” ומציירת את ישראל כמדינה שאינה פועלת על פי הנורמות המקובלות בכלכלות מפותחות. המסר למשקיעים הבינלאומיים ברור: בישראל חוזים אינם חוזים, רגולציה משתנה בדיעבד, ומיסוי יכול להיות מותאם ליעד פוליטי בכל רגע.
בשורה התחתונה התכנית לא מטפלת בשום בעיה אמיתית בשוק הדיור, ויוצרת יותר עיוותים מאשר פתרונות. בנק ישראל אומר פה בקול רם משהו שאולי לא יהיה אהוד במיוחד אבל הוא חייב להיאמר - לפני שמקבלים החלטה שנשמעת טוב, צריך לבדוק אם היא גם נכונה ומועילה. במקרה הזה, התשובה היא פשוט לא.
התרעות פיקוד העורף