במדינת ישראל כיום יש בערך ארבעה מיליון שכירים, ועוד כחצי מיליון עצמאים. גם מבלי לעבור ולשאול אותם אחד אחד, ניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות שרובם לא ידעו לענות על השאלה מה תהיה המשכורת שלהם עוד חמש שנים, ולרובם המוחלט אין שום מושג כמה הם ירוויחו עוד עשרים שנה.
מורה לעומת זאת, אם הוא אוהב את המקצוע ומתכנן להישאר בו עד הפנסיה, יכול לפתוח ברגע זה את אחד ממחשבוני או טבלאות השכר המשוטטים באינטרנט, ולחשב בדיוק כמה הוא ירוויח בכל אחת מהשלושים או הארבעים שנים הקרובות – כמובן עם התאמה לאינפלציה, גמולים שהוא יעשה וכן הלאה.
מחיר היציבות
היציבות הפיננסית של מורים נובעת ממבנה שכר קבוע המבוסס על הסכמי שכר שנחתמים בין ארגוני המורים לממשלה כל ארבע-חמש שנים. "מורה בסופו של דבר לא מסוגל לנהל איזשהו משא ומתן עם המנהל שלו על השכר", מסביר לוריא. "היום מורה יכול לפתוח את הטבלה, לראות כמה הוא יקבל בכל שנה, בהתאם לוותק, לתואר שיש לו, לכיתות שהוא מלמד ולשעות בשבוע".
המבנה הזה יוצר מערכת שבה שכר המורים עולה בצורה מדורגת ומתוכננת לאורך השנים - בדרך כלל כ-2% בשנה בשנים הראשונות, ואחר כך פחות. אבל לפי לוריא, זו בדיוק הבעיה. "בגלל ששכר הוא בהגדרה שכר קבוע שעולה בצורה מדידה וקבועה וסדורה לאורך זמן, זה אומר שהוא לא יכול להיות גבוה כבר מההתחלה. כלומר, הוא חייב להתחיל כשהוא נמוך, ולסיים כשהוא יחסית גבוה. פיננסית זה לא חכם".
המקור למבנה השכר הזה טמון בעבר. פעם, כל המורים היו זכאים לפנסיה תקציבית - מנגנון שבו המדינה משלמת את הפנסיה ישירות מהתקציב, ללא צורך בהפרשות מצד העובד. בפנסיה תקציבית, הפנסיונר מקבל אחוז מסוים (2% על כל שנת עבודה) מהשכר האחרון שלו, עד 70% מהשכר במקסימום. "מה היה האינטרס של המורים? מה היה האינטרס של ארגוני המורים בזמנו?" שואל לוריא. "הם אמרו, תקשיבו, בואו נוודא שבסוף תקבלו שכר כמה שיותר גבוה כדי שיספיק לכם לפנסיה. ולכן כשאנחנו צריכים לחלק את העוגה של כמה לשלם למורים, נתחיל מנמוך, נסיים גבוה".
כיום, כשהפנסיה תקציבית בוטלה, מבנה השכר הזה גובה מחיר פיננסי כבד. "היה עדיף שכר ממוצע לאורך כל התקופה", טוען לוריא. "הרי כל שקל שאני משקיע בקרן השתלמות או בפנסיה בשנה הראשונה שלי כעובד הוראה מתוך 40 שנות תעסוקה, שווה פי כמה וכמה מהשקל שאני משקיע שם בעשור האחרון כשהשכר שלי הרבה יותר גבוה".
עד לפני כמה שנים, המצב היה קיצוני במיוחד. והשכר ההתחלתי של מורים עמד על כ-6,500 שקל למשרה מלאה. במקביל, שכר העשירון העליון של עובדי ההוראה היה גבוה פי 2.4 משכר העשירון התחתון. הארגון שייסד לוריא, "מורים מובילים שינוי", שם לעצמו למטרה לשנות את המצב. "אמרנו, אם המדינה כבר לוקחת כסף מכולנו והולכת לשלם יותר למורים, בבקשה, אני דורש, שימי את זה איפה שהכי צריך, לא איפה שהכי יעשה לך שקט מארגוני המורים שמייצגים בעיקר את האינטרסים של המורים הוותיקים".
המאבק הוכתר בהצלחה. בהסכם השכר האחרון, לראשונה מזה עשרות שנים, התוספת לשכר המורים ניתנה בסכום נומינלי קבוע ולא באחוזים - מה שצמצם את הפער בין צעירים לוותיקים. "יש לי מכתב מליברמן, משר האוצר דאז, הוא אמר: 'טל לוריא, בלעדיך זה לא היה קורה'. כתוב וחתום", מספר לוריא בגאווה. "גם סמוטריץ' אמר את זה".
השפעות המבנה הנוכחי מורגשות גם ברמת המערכת ובתחושת המחסור במורים שעולה מדי שנה בספטמבר. "איך זה יכול להיות שמורה למתמטיקה חמש יחידות, מורה לתנ"ך בחטיבת ביניים או להיסטוריה שמלמד 250 תלמידים, מרוויח כמו מורה לספורט?" שואל לוריא. "זה פשוט לא הגיוני. מורה לספורט יכול להיות שעובד נורא נורא קשה בבית הספר עצמו, אני לא מזלזל, אבל אין לו שום עבודה מהבית בין שיעור לשיעור, הוא לא בודק מבחנים, נגמר הסיפור. אין לו מערכי שיעורים מורכבים להכין". לא במקרה, מוסיף לוריא בחיוך ציני, שני ראשי ארגוני המורים הם מורים לספורט בעברם. "היה להם הרבה זמן פנוי", הוא מסביר.
לא מדובר בסתם תחושת חוסר צדק, אלא בעיית עומק עם השלכות מערכתיות. אם עכשיו חסרים לנו מורים לפיזיקה אבל יש הרבה מורים לספורט, או שחסרים לנו מורים בתל אביב אבל בחדרה יש הרבה, אין שום תמריץ למורה לעשות הסבה להוראת פיזיקה או לנסוע שלושת-רבעי שעה ברכבת לתל אביב. הוא יקבל בדיוק את אותה משכורת. הרבה מהתחושה שאנחנו כל תחילת שנה שומעים על המחסור במורים, הרבה מזה נובע מאי חלוקה נכונה בתוך המערכת, כי אין לנו דרך לתמרץ אותם לעשות את זה. זה אולי קצת לא נעים להגיד את זה בהקשר של הוראה ואידיאלים, אבל בסוף, אנשים מגיבים לתמריצים כספיים.
למרות הביקורת על המערכת, יש יתרונות פיננסיים ברורים למקצוע ההוראה שלא תמיד מנוצלים. רבינוביץ' מספר: "אני פוגש מורים, מורות בנות 46 ובנות 47, עם פנסיות, עם צבירה פנסיונית של ההייטק, והן אפילו לא יודעות את זה. למה? כי עובדים מגיל צעיר, ועובדים ברצף, ויש מנגנוני השתלמות".
אחת הנקודות החשובות נוגעת לקרן ההשתלמות. עובדי הוראה ביחד עם המעסיק מפרישים 12.4% מהשכר שלהם לקרן השתלמות (לעומת 10% בשאר המשק), שמיועדת למימון שנת שבתון כל שבע שנים. אבל לא כולם יודעים שאין חובה להפקיד בקרן ההשתלמות של המורים שמיועדת רק לשנת שבתון - אפשר לבחור בקרן רגילה ולנצל את הכסף בדרכים אחרות. "רוב מוחלט של המורים במדינת ישראל לא מודעים לכך שמדובר בכסף שלהם, ולא בהטבה שמגיעה 'מהמדינה'", אומר לוריא. "הם לא ממש מתעסקים בתלוש השכר".
הטיפ החשוב ביותר, מבחינתו, מעבר ל"תעברו על התלוש" המתבקש שנכון לכל שכיר במשק, הוא לשים לב לפערים המשמעותיים בין שני הארגונים הגדולים - ארגון המורים והסתדרות המורים - לגבי מנגון צבירת הגמולים. בארגון המורים ניתן לצבור גמולים והטבות כמעט ללא הגבלה במהלך שנת השבתון, מה שמוביל עם החזרה לעבודה לתוספת שכר של אלפי שקלים מדי חודש. לעומת זאת, בהסתדרות המורים העלייה בדרגות מתונה ואיטית הרבה יותר.
בכדי להתמודד עם כך יש ללוריא טיפ פשוט אך יעיל: לעבור בין הארגונים באופן מחושב. “מי שנמצא כמה שנים בארגון אחד יכול לעבור לארגון השני לצורך שבתון, לצבור גמולים מואצים, ואז לחזור חזרה - עם תוספת שכר משמעותית ועם קרן השתלמות שעובדת בשבילו,” הוא מסביר. לדבריו, מדובר בצעד חוקי לחלוטין שמאפשר למורים “למקסם את המערכת מבפנים”.
ולמי ששוקל להצטרף למקצוע? לוריא חותם: "אין מקצוע יותר חשוב במדינת ישראל מאשר מורים. יש לנו הרבה ילדים, מערכת החינוך שלנו במצב לא טוב, וכל אחד שאפילו שוקל ומדמיין שהוא יכול להיות טוב במקצוע הזה - שיגיע. וברגע שהוא יגיע, שבשנים הראשונות יעבוד מאוד מאוד קשה, יעבוד מסביב לשעון, יצבור כסף, ייקח תפקידי ריכוז, ואז – בתוך לא הרבה שנים – אפשר להגיע לשכר מכובד ולהמשיך ולכבוש את העולם. אנחנו מחכים לכם. תבואו".
התרעות פיקוד העורף