נובמבר הפך לחודש הקניות הבינלאומי. עם עליית הקניות ברשת נכנסו לחיינו ביטויים כמו “יום הרווקים הסיני”, “סייבר מאנדיי” ו”בלאק פריידיי”. ב”בלאק פריידיי” ב־2024 נרשמו בישראל עסקאות בשווי 1.2 מיליארד שקלים ברכישות באשראי. מדובר בסכום שיא ליום זה, כשהקטגוריות המובילות היו מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ב־109 מיליון שקלים ומוצרי הלבשה והנעלה ב־103 מיליון שקלים.
בתחום הביגוד, הביקוש הגובר הביא בשנים האחרונות לעלייתה של תעשיית “האופנה המהירה” שמתבססת על חומרים סינתטיים כפוליאסטר, ניילון ואקריל. חומרים אלה, שמהם מיוצרים בגדים באיכות נמוכה, בעייתיים למיחזור. סיביהם אינם מתכלים והם משילים חלקיקים לכל אורך חייהם. תעשייה זו לבדה מייצרת כ־92 מיליון טונות של פסולת טקסטיל בשנה.
רק באזור המרכז בישראל עומד קצב גידול האוכלוסייה על 3% בשנה. זה אומר שבשנים הקרובות יחיו פה יותר אנשים שיקנו יותר, ובהתאם – ייצרו יותר פסולת, גם שלא לצורך. בין 70% ל־80% מהאשפה שלנו מגיעים בסופו של דבר להטמנה בקרקע, גם אחרי תהליכי מיון ומיחזור. הפסולת המוטמנת אינה מתכלה ואינה נעלמת, אלא מעיני הצרכנים. היא תישאר כעדות מזהמת להרגלי הצריכה שלנו מאות שנים קדימה.
בימים אלה אנחנו, באיגוד ערים דן לתברואה, עובדים במרץ על שינוי גישה ברמה הלאומית ודוחפים להקמתו של מתקן השבה לאנרגיה שיהפוך את הפסולת למשאב. הוא ייצר מהזבל שלנו חשמל ירוק ויפסיק את ההטמנה המוגברת, על השלכותיה הסביבתיות, של פסולת בקרקע.
אבל אם רוצים באמת להתמודד עם הכמויות האדירות של הפסולת שמציפות אותנו, הפתרון טמון בהפחתת הצריכה של כולנו. חייבים פשוט לקנות פחות. להימנע מרכישה של דברים שלא לצורך ולצמצם בכך בזבוז משאבי טבע, תהליכי ייצור מחומרים מזהמים, פליטות גזי חממה כתוצאה מייצור ושינוע, ריבוי פסולת אריזות וריבוי פסולת בכלל.
התרעות פיקוד העורף