זו אינה טענה תאורטית. זו מציאות שאפשר לראות בעיניים: שוק ביטוח הרכב הפך בשנים האחרונות לשוק שבו הציבור משלם יותר ויותר, בזמן שחברות הביטוח מציגות רווחי שיא הנובעים משליטה רגולטיבית וממתן "היתר" של אותם שומרי סף לעשוק את הציבור. ביטוח אמור לייצר תועלת הדדית ממרכיבי סיכון. השליטה על הרגולטורים הופכת את הצרכן לקורבן – מחיר גבוה ואיכות שירות ירודה.
אחת הרעות החולות החמורות ביותר בשוק הביטוח היא הדלת המסתובבת בין המגזר הציבורי לחברות הביטוח. פקידי ציבור המטפלים בחברות הללו, אלו שמחזיקים בידיהם את הכוח לפקח או לבלום יודעים היטב מה מחכה להם ביום שאחרי. הכיסאות המפנקים, השכר הגבוה, והג׳ובים שמוצעים רק למי שהיה “נוח” מספיק בזמן שישב בצד המפקח. הפקידים, אף אם לא קיבלו הצעה ישירה בזמן כהונתם בנציגי ציבור יודעים היטב מה מצפה להם אחרי הצינון המחמם. רובם אף מבקשים מהנציבות לקצר להם את הצינון בדרך אל העושר. כדאי לקרוא הכיצד טרפדו פקידי האוצר את הצעות החוק להגדלת תקופת הצינון לחמש שנים. את המחיר של הצינון החם משלמת כל משפחה בישראל וכל פרט. משרת ציבור אמור לשמור על הציבור. העושק משקף סיפור אחר.
לאחרונה חברת ביטוח גייסה את מי שכיהן כסגן הממונה על רשות שוק ההון וביטוח. אותו פקיד שהתיר, ואח"כ עיגן את רפורמת החסמים/חלפים בשוק הרכב. מי שהתיר לאותה חברת ביטוח לרכוש 50% מחברת חלקי חילוף ולחייב את מוסכי ההסדר לרכוש את החלפים מאותה חברהץ לפני חודש הוא מונה לאחראי על אותן חברות באותה חברת ביטוח. התירוץ – צינון. הצינון הזה חוסם תחרת ומתחרים ומאפשר עושק מאורגן.
תופעת הדלת המסתובבת מחריבה את אמון הציבור ואת היכולת של המדינה להגן על האזרחים מפני אינטרסים זרים בחקיקה. רק לפני כמה חודשים הגנו נציגי המפקח על הביטוח בדיון רשמי בוועדת הכלכלה בחירוף נפש על עליית מחירי פוליסות הרכב. הם הסבירו, נימקו, הצדיקו, ובפועל נתנו רוח גבית לחברות הביטוח. לא חברות הביטוח הגנו על העושק – נציגי האוצר עשו זאת והיסו את חברי הכנסת שניסו להבין ולייצר מנגנון הפחתת מחירים למבוטחים.
הם עשו זאת בזמן שמי שחי את השטח ידע : המחירים מנופחים, ההוצאות והסיכון של החברות לא מצדיקות את העליות, והציבור נרמס. היום, כשרווחי העתק מתפרסמים בדו״חות הכספיים והבלוף נחשף במלואו, לא נותר למפקח אלא להוציא מכתב התרעה. כידוע במחוזותינו "רחמים לא ידע". הבעיה היא שהוא ידע וחמור מכך – אישר ואיפשר.
וזה לא הסוף. רשות התחרות מאשרת בשתיקה או במעשה מיזוגים והסדרים כובלים ברורים ופליליים (חוק התחרות הוא חוק פלילי) שאסור היה לאשרם. רשות התחרות מהווה קרקע בטוחה לגופים ריכוזיים, לבעלויות צולבות, לשלילת זכויות ותחרות מעסקים קטנים, לעושק מאורגן של הציבור.
הממונה על הביטוח הנוכחי ביטל, הלכה למעשה, את זכויות המבוטחים החקוקים ב"חוזר השמאים" ללא ביטול החוזר. למבוטחים, למרות האמור בפוליסה שמשווקת להם אין זכויות. חברות הביטוח בחסות הממונה, השתלטו על רשימות השמאים, קבעו אילו מוסכים יוכלו לעבוד, הכתיבו אילו חלפים יוכנסו לרכב, ואפילו ניכסו לעצמן את שירותי הגרירה לצורכי חילוץ למרות שעלות גרירה לאחר תאונה מכוסה בפוליסה ואין צורך להעמיס על המבוטח עוד "ביטוח".
כאשר חברת הביטוח שולטת ברגולטורים, במוסך, בשמאי, בחלפים וגם במבוטחים וניזוקי צד ג' - יש רק תוצאה אפשרית אחת: יותר יקר ופחות שירות, איכות ובטיחות על הכביש . כשל פרקטיקת ה"אובדן להלכה" משקפת את רמת המשקל שנותן הממונה על הביטוח על הבטיחות בדרכים ועל סחר בכלי הרכב המשומשים. הפקר.
לסיכום, המכתב של גל עמית לחברות הביטוח והוצאתו לציבור כ"בשורה" איננו צעד אמיץ. הוא בריחה מאחריות. למרות ההודאה בכך שרשות שוק ההון לא רק שלא מנעה את ההתייקרויות, היא אפשרה אותן ואת שלל תופעות הלוואי השליליות הנלוות אליה.
יש לחקור לעומק את התופעות המתוארות ולשלול באופן מיידי את סמכויות הממונים על הביטוח והתחרות בשוק הרכב – ייבוא, ליסינג וביטוח. יש לבטל מיידית את ההחרגה של חברות הביטוח מחוק הגנת הצרכן ולאפשר לרשות לסחר הוגן ולהגנת הצרכן לפקח על חברות הביטוח. יש לאסור מעבר פקידי רשויות לתפקידים/ג'ובים עד חמש שנים מסיום תפקידיהם ברשויות – ללא אופציית קיצור תקופת הצינון. יש לאסור אל הממונה על התקציבים להניע ולחטוף חקיקות מהירות בתחום הביטוח והתחרות אמצעות "חוק ההסדרים" (קומבינה מסוכנת המנוצלת לרעה וכנגד הציבור בכסות "רפורמות").
לצערי, אין כבר פתרונות ביניים לאחר שהשירות הציבורי הפך לשירות חברות ריכוזיות בתחום הרכב והביטוח. מדינה לא יכולה לתפקד כששומרי הסף שלה עסוקים באינטרסים אישיים וללא פיקוח.הגיע הזמן לעצור. הממונים על הביטוח והתחרות חייבים לקחת אחריות אישית, להתפטר ולתקן את שקלקלו. שלילת הזכויות , שלילת התחרות והקרקע החוקית שנבנתה בישראל לצורך עושק הציבור מוכיחים כי השיטה כושלת ונושאי התפקידים כשלו. קחו אחריות והשיבו לציבור את הזכויות ואת התחרות. העסקים הקטנים בתחום הרכב וחלקי החילוף בישראל קורסים ונעלמים – ההודעות לעיתונות של הממונה על הביטוח לא יניעו תיקון. אחריות – כן.
התרעות פיקוד העורף