אייזנברג טוען כי המלחמה הרב-חזיתית היא דווקא הזדמנות היסטורית לשינוי תפיסה. הוא קורא למעבר חד מ"מדינת רווחה" המקדשת חלוקת משאבים, ל"מדינה משקיעה" המקדשת צמיחה. "החוב הלאומי שתפח מחייב אותנו לגדול מהר יותר", הוא כותב, ומציע תוכנית עבודה המתמקדת בשלושה מנועי צמיחה: פיננסים, בינה מלאכותית ואנרגיה.
אייזנברג הוסיף: "נכון לסוף שנת 2024, העלויות הישירות של המלחמה בעזה ובלבנון היו 141.6 מיליארד ש"ח (יותר מ-40 מיליארד דולר; 80% עלויות צבאיות ו-20% פיצויים אזרחיים). זה לא כולל את העלויות העקיפות לכלכלה או את הפיצויים המגיעים לאזרחים כתוצאה ממתקפות הטילים האיראניות. ישראל לוותה 360 מיליארד ש"ח (כ-110 מיליארד דולר) בריבית של 5.5%, ושירות החוב עומד כעת על כמעט 150 מיליארד ש"ח (כ-45 מיליארד דולר) בשנה, והוא הולך וגדל.
בביקורת חריפה על המגזר הציבורי, אייזנברג דורש לקצץ בבירוקרטיה החוסמת תשתיות קריטיות: "המטרו והרכבת הקלה הם דוגמה לכישלון ניהולי... אנחנו זקוקים למנועי צמיחה, לא לפקידים שמעכבים היתרי בנייה".
התרעות פיקוד העורף