למי שמסתכל מבחוץ, עצמאים בישראל נראים כמו האנשים החופשיים של המשק. בפועל, מי שנמצא שם יודע שמדובר לא פעם במאבק הישרדות יומיומי. מאות אלפי בעלי עסקים קטנים מתמודדים עם כמויות של רגולציה, בירוקרטיה, עלויות וגזירות שמגיעות מכל כיוון, ומנסים בכל זאת להחזיק את הראש מעל המים.
"אבל לא רק למסעדה קארה שולח אותם, אלא אפילו יותר מזה – שליש מהם הוא היה שולח הבייתה. "שליש מהעובדים במגזר הציבורי הם עובדים מיותרים", הוא אומר. "וזה בדיוק אותם אנשים שאנחנו צריכים בשוק החופשי, הידיים העובדות שכל כך חסרות לנו. אבל ברגע שהם תקועים במערכת עם קביעות, מערכת שלא יודעת למדוד תפוקה ולבנות תהליכי עבודה, הם פשוט מבזבזים את הזמן שם. אם עכשיו אתה מוציא אוטובוס לכל משרד ממשלתי, מעמיס שליש מהאנשים ושולח אותם לחופשה באילת של כמה חודשים, לא רק שלא תרגיש פגיעה בשירות לאזרח – הוא כנראה אפילו ישתפר".
בהמשך השיחה קארה מתאר בפירוט את החיכוך היומיומי בין עצמאים לבין מנגנוני המדינה. הוא מדבר על תביעות טכניות, על בירוקרטיות אינסופיות, ועל מצבים שבהם "הכי קל זה להפיל את זה על בעל העסק". לדבריו, כל שינוי קטן בתקנות, כל טופס נוסף וכל אגרה חדשה מייצרים סיכון ממשי. "אתה יכול להיכנס בבוקר לעסק שלך ולגלות שקרה משהו שלא ידעת עליו בכלל, ופתאום יש עליך אחריות פלילית או תשלום של אלפי שקלים. זה לא נתפס".
אז למה בכל זאת להיות עצמאי? קארה מסביר שזה קודם כול עניין של אופי. "יש אנשים שזה האופי שלהם. אני זה האופי שלי", הוא אומר. "בחיים לא הייתי שכיר, חוץ מהתקופה בכנסת, וגם אז זה לא היה השכר שאני רגיל להרוויח". הוא מתאר אדם שקם בבוקר בלי בוס מעל הראש, וצריך להביא משמעת עצמית מהבית. "אין לי אף אחד על הראש. אני על הראש של עצמי. יש לי משמעת עצמית מאוד מאוד גבוהה. אני תמיד יודע להגיע בזמנים, כל הזמן להיות בתוך העשייה". עבורו, עצמאות היא לא בחירה מקצועית, אלא דרך חיים.
נכון, יש כישלונות בדרך, הוא אומר, אבל "הכישלונות בונים אותך כעצמאי, מי שלא נכשל, לא קם. זה חלק מהדרך". היכולת ליפול ולקום מחדש היא לב-ליבה של העצמאות, והיא גם מה שמאפשרת לבעל עסק לפתח חוסן, יצירתיות ועמידות שאין בשום מסגרת אחרת – ולכן גם להצליח ולקום בהמשך.
בסיום השיחה קארה מציע מבחן פשוט לכל מי ששוקל לצאת לעצמאות. "תשאל אותו אם הוא מסוגל להתמיד, אם הוא מסוגל לחטוף את הקביעות האלה בגב. האם יש לו ספוג מספיק רחב על הגב". הוא מתאר את העצמאות כדרך שמתחילה עם ספוג גדול שסופג את המכות, "ולאט לאט כל פעם מישהו חותך חתיכה מהספוג עד שכל חתיכה כואבת". מי שמסוגל להמשיך ללכת גם כשכל חבטה מורגשת — זה האדם שיכול להיות עצמאי. מבחינתו, זה מבחן האופי האמיתי של המקצוע: לא מי שמרוויח הכי הרבה, אלא מי שמצליח להישאר עומד כשהספוג הולך ונשחק.
התרעות פיקוד העורף