לפי הנתונים שצוטטו בתקשורת היוונית, הפרויקט אמור לספק חשמל בהספק של עד 2,000 מגה-ואט בכל כיוון, אם כי בשלב הראשון ההספק יעמוד על 1,000 מגה-ואט בלבד. בעוד שבעבר הוערכה עלות הפרויקט בכ-1.5 מיליארד אירו, מתוכם כ-500 מיליון אירו במימון משותף של ישראל וקפריסין, נתונים מעודכנים באתר הרשמי של המיזם מצביעים על כך שעלות השלב הראשון לבדו מגיעה לכ-3.5 מיליארד אירו.
הפרויקט כולל שלושה מקטעים מרכזיים: כבל באורך של כ-310 קילומטרים שיחבר בין ישראל לקפריסין; כבל נוסף באורך של כ-879 קילומטרים שיחבר את קפריסין לאי כרתים; ומקטע שלישי באורך של כ-329 קילומטרים שיחבר את כרתים לרשת החשמל הכלל-אירופית, באמצעות תחנת הכוח אספרופירגוס ביוון. מרבית הכבל יונח בעומק של כשני קילומטרים מתחת לפני הים, ובחלקים מסוימים יגיע לעומק של כשלושה קילומטרים.
לפי הפרסומים, נקודת המוצא של הכבל בישראל תהיה סמוך לתחנת הכוח אורות רבין בחדרה. משם יימשך הכבל לתחנת המרת כוח בקופינו שבקפריסין, הסמוכה ללרנקה, ימשיך מערבה לתחנת המרה בכרתים באזור דמסטה ליד הרקליון, ויסתיים בתחנת הכוח אספרופירגוס ביוון.
במקביל, טורקיה שבה והביעה התנגדות נחרצת לפרויקט. מקורות טורקיים צוטטו כמי שהבהירו כי אנקרה "מונעת כל פעילות בלתי מורשית על המדף היבשתי שלה", וכי לא תאפשר פרויקטים שלטענתה "מתעלמים מזכויותיה".
על פי הנתונים שפורסמו, המסלול היבשתי בין נמל דמאם בסעודיה לנמל חיפה צפוי להשתרע על כ-2,000 קילומטרים בלבד, לעומת כ-6,000 קילומטרים במסלול הימי דרך תעלת סואץ. המשמעות היא קיצור של כ-4,000 קילומטרים בשינוע סחורות, לצד חיסכון בעלויות המעבר בתעלה.
עוד טענה גוזוגוזלי כי יוזמות אלה, המוצגות כשיתופי פעולה אנרגטיים, מבקשות להגביל את זכויותיה הימיות של טורקיה במזרח הים התיכון ולאתגר אינטרסים שלטענת אנקרה מוגנים במסגרת דוקטרינת "המולדת הכחולה".
התרעות פיקוד העורף