סגירה של עסק בפני עצמה היא חלק אינטגרלי של משק בריא ומתפקד. יש שוק חופשי, יש תחרות, עסקים שלא מצליחים נסגרים - ואחרים יבואו במקומם. הניידות הזו היא קריטית. אם אני מגלה שאני לא טוב כמסעדן, אבל כן יכול להיות בעל עסק מצליח בתחום מכירת רכבים או אינסטלציה, אז זה אינטרס שלי ושל המשק שהמסעדה שלי תיסגר, כדי שאעבור לעשות את מה שאני באמת טוב בו. זו תחלופה בריאה, ובמשק בצמיחה היא אפילו צריכה להיות מוטה קצת לטובת העסקים שנפתחים – אבל ב־2025 זה לא קרה. ולמען האמת, גם לא ב־2024 או ב־2023.
השנה האחרונה שבה התחלופה הייתה חיובית הייתה שנת 2022, אז מספר החברות והעסקים שנפתחו עמד על 46,500 לעומת 42,200 שנסגרו. גם 2021 הייתה חיובית, עם מספר חברות ועסקים שנוספו נטו אפילו גדול יותר מב־2022. אבל בשלוש השנים שבאו אחריהן המצב כבר היה שונה לגמרי. ב־2023 נסגרו 19,000 עסקים יותר משנפתחו – 57 אלף לעומת 38 אלף. ב־2024 נסגרו 21,600 עסקים יותר ממה שנפתחו, 59 אלף לעומת 37.4 אלף, וב־2025 - השנה הנוכחית, שאומנם עדיין לא אמרה את המילה האחרונה, אך ניתן לשער שהנתונים שלה כבר די סופיים - נסגרו 23,400 עסקים יותר ממה שנפתחו – 60.9 אלף סגירות עסקים לעומת רק 37.5 אלף עסקים חדשים שפתחו את שעריהם בשנה האחרונה.
גם בהייטק, "הקטר של המשק", מצטיירת תמונה דומה. אומנם השנה החולפת כללה לא מעט עסקאות ענק, אבל זה בדיוק מה שהן היו – עסקאות ענק. עסקת וויז עם ה־33 מיליארד דולר שלהם, סייברארק עם ה־25 מיליארד והמצטרפת החדשה ממש מהשבוע – ארמיס, שהסתפקה ב־7.75 מיליארד דולר "בלבד", משכו את ההייטק הישראלי כולו למעלה, אבל האמת היא שאף שהסכומים גדלו, מספר האקזיטים והגיוסים הקטנים נמצא דווקא במגמת ירידה. לפי נתוני Startup Nation Central, ברבעון השלישי של השנה האחרונה גויסו כ־2.4 מיליארד דולר בלבד - ירידה של 38% לעומת הרבעון הקודם (כאשר מנטרלים את סבב הענק של Safe Superintelligence ברבעון השני) ו־18% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מספר העסקאות צנח ל־141 בלבד - ירידה של 24% לעומת הרבעון הקודם ו־38% לעומת אשתקד - אך הסבבים עצמם היו גדולים מתמיד, עם גודל חציוני של 10.5 מיליון דולר, שיא של כל הזמנים ועלייה של 50% משנה שעברה.
רבות ומגוונות הסיבות לשני התהליכים, הן זה שעובר ההייטק הישראלי והן זה שעוברים העסקים הקטנים. הן גם לא בהכרח חופפות זו לזו. אך סיבה עיקרית אחת נמצאת בלב שני התהליכים: הריבית הגבוהה. "נגמר עידן הכסף הזול", אומרים המשקיעים לעצמם, וחברות סטארט־אפ, שהתרגלו בהייפ של אחרי הקורונה שמשקיעים וחברות רק עומדים בתור לזרוק עליהן כסף, גילו שהמשקיעים נהיו סולידיים יותר, מעדיפים ללכת על בטוח ולהשקיע בחברות יותר מבוססות. "נגמר עידן הכסף הזול", אומרים גם הבנקים וחברות האשראי החוץ בנקאי, ומגישים לעסקים שלקחו הלוואה להקמת העסק "חשבוניות" שהם פשוט לא מצליחים לעמוד בהן.
תוסיפו לזה את הירידה בביקושים בעקבות המלחמה, שפגעה גם היא בעסקים הקטנים, ואפילו יותר מזה – את המחסור בעובדים, שפגע בהם קשה. מדי חודש בשנתיים האחרונות הלמ"ס מפרסם ששיעור האבטלה קרוב לשפל ההיסטורי ומתנדנד סביב ה־3%. זו אומנם נשמעת בשורה טובה לכלל המשק, אך זו בשורה רעה מאוד עבור בעלי העסקים שמחפשים עובדים ומגלים שפשוט אין. ואכן, שיעור המשרות הפנויות במשק גם הוא גבוה ברמה היסטורית, למעט אותו הייפ של אחרי הקורונה, ועומד על כ־4.5%.
המשמעות היא שעסקים קטנים לא מצליחים לגייס ידיים עובדות ונאלצים לסגור מוקדם (למשל בעולם המסעדנות, שבו שיעור המשרות הפנויות מגיע כבר ל־10%) או לקחת פחות פרויקטים (למשל בעסקי הבנייה, שם שיעור המשרות הפנויות עומד על 8%). כתוצאה מכך, חברות ותיקות עם כיסים עמוקים יותר ומצבת כוח אדם יציבה יותר מצליחים להציע שירות טוב יותר ו"להשאיר אבק" לעסקים הקטנים. לחלופין, העסקים הקטנים נאלצים להציע שכר גבוה יותר כדי למשוך את מעט העובדים המובטלים הרלוונטיים, מה שנוגס בשולי הרווח שלהם ועלול לגרום להם להיסגר. אופציה נוספת היא כמובן להשית את עלויות השכר הנוספות על הלקוחות, מה שהופך אותם לפחות תחרותיים, ויגרום להם להיסגר. חד גדיא, חד גדיא.
"העסקים הקטנים והבינוניים האלו הם החמצן של המשק, הם הקטר של הכלכלה. נכון שבלי תחלופה וסגירה של עסקים אין תחרות, אבל בלי חמצן אין חיים. המדינה לא צריכה לתת להם מתנות ולא סובסידיות", הוא מדגיש. "היא רק צריכה להפסיק לחנוק אותם. תן להם סביבה שבה מי שמתאים שורד, ומי שלא מתאים עובר הלאה - אבל לא בגלל שאתה חנקת אותו בדרך".
התרעות פיקוד העורף