מעבר לעובדה שהזכיין חייב להיות אדם פרטי, בלי שותפים ועם מיליון דולר נזילים להשקעה, התברר גם שאסור יהיה לו לעסוק בשום פעילות חוץ ממקדונלד׳ס. התנאי הזה הדיר שינה מעיניו. הוא לא היה מסוגל לחשוב על עתיד בכלוב עסקי, גם אם הוא עשוי זהב. אחרי התייעצות עם חבריו הטובים החליט לוותר על הזיכיון, שבדיעבד יכול היה לסדר כלכלית גם את בני ניניו.
מעטים האנשים, שלא לומר מנהלים בכירים, שהיו כותבים את המשפט הבא על הכריכה האחורית של הספר שלהם: "הדבר הראשון שאדם צריך לעשות כשהוא קם בבוקר, לפני שהוא מצחצח שיניים, זה לתת מכה לאגו, שירד למטה". התובנה העמוקה הזאת, יחד עם עצות ניהוליות פרקטיות וחשובות לא פחות, זרועות בין דפי הספר, ששופעים סיפורים מעברו העשיר מאוד ופורסים מפת דרכים למנהלים שרוצים לנווט בין המצפן הפנימי, ליצר הכיבוש והגדלת שורת הרווח.
"האגו הוא אחד המכשולים הגדולים שעומדים בפני מנהלים. צריך להבחין בין אגו של עסק לזה של המנהל", מפריד שני בין השניים. "היתה לי המון גאווה בכל עסק שניהלתי. אבל אגו אישי זו תכונה מאוד שלילית, וזה להבדיל מהערכה עצמית. יש לי דעה טובה על עצמי, אבל מעולם לא חשבתי שאני ׳משהו׳ ושהצלחתי בגלל שאני יותר מוכשר מאחרים. כשאתה מתחיל לחשוב ככה, אתה מאבד שיקול דעת, בטוח שאתה לא טועה, הופך ללא נעים כלפי הסביבה, וגורם נזק לעצמך. מעל לראשי במשרד תלויה האמרה: 'הצרה של עולמנו הוא שהחכמים בו מלאי ספקות והטיפשים שבו מלאי בטחון עצמי'".
מוכרחים להיות צנוע
הנסיון למצוא את האיזון בין הערכים למציאות פגש גם את אבא שלו. ״אבי, סוחר תבלינים, הגיע לגיל 70 פלוס, הרגיש שהוא לא יכול יותר - ופרש. ראיתי את אבא, שבקושי ידע קרוא וכתוב, יושב בבית וקמל לי מול העיניים. זה היה בתקופה שבה ניהלתי את כלל. אני נגד נפוטיזם, אבל חשבתי שאוכל להעסיק אותו בתור שליח. הבחירה הזאת הייתה נכונה בדיעבד, כי הוא המשיך לעבוד שם גם אחרי שפרשתי מהחברה ב־1985 ונשאר שם 11 שנים אחר כך. הייתי צריך לדאוג שהראש שלי יהיה בעבודה ב־100%, וזה לא יכול היה לקרות כשאני דואג לו״.
הוא נולד בתל אביב ולמד כלכלה וחשבונאות. התחיל לעבוד בחצי משרה במשרד רו"ח של יעקב בסין ועוזי שטיינברג, ותוך שלושה חודשים הפך לשותפו של שטיינברג, שהיה מנטור ומורה לעסקים, והתחתן עם הדסה. בהמשך הפך לעוזרו האישי של אהרון דברת ב"כלל", כיהן כמנכ"ל "כתר", אחר כך כמנכ"ל "כלל ביטוח", "עלית" ו"מגן", חבר למוקי שניידמן בהקמת "ביטוח ישיר" ושימש כיו"ר שלה, הפך לשותף ברשת הדיסקאונט "סופר גרינברג", משם עבר ל"כלל תעשיות", והיום הוא עוסק בנדל"ן מניב.
"הייתי המנהל המועדף על אהרון דברת, שראה בי את יורשו. הוא הבטיח שנקים ביחד כלל חדשה. אבל בוויכוח שהפך לאישי, הוא ציפה שאנתק קשר עם חברי הטוב חזי שלח, אביו של עופר. לא הסכמתי שיחליטו מי יהיו החברים שלי, וזה גרם לכך שלא ניהלתי את אחת החברות הגדולות בארץ. ואז הקמתי את ביטוח ישיר ומכרתי את המניות".
אמון מעל הכל
את הספר כתב עם ענת שינקמן. כל יום רביעי היו יושבים יחד במשך כמה שעות והוא היה מספר לה הכל, בחשיפה מלאה. להדסה אשתו היה קשה עם החדירה לפרטיות, בעיקר עם גילוי הלב הנדיר על הלידה השקטה שעברו ואובדן התאומות שלהם. שבע שנים אחרי נולדה הבת הצעירה והצטרפה לאחיותיה, גם הן תאומות.
הוא אומר שהספר מיועד למנהלים צעירים, אף שגם ותיקים יותר ימצאו בו עניין. אחת ההמלצות שלו, למשל, היא ללמוד חשבונאות ופילוסופיה, ולא משפטים או מדעי המחשב דווקא. "יש הרבה מנהלים מוצלחים שאני מכיר שלא יכולים לקרוא באופן מיטבי דוחות כספיים, שהם הבסיס לעבודה של מנהל, ונותנים תמונה מלאה על העסק. ופילוסופיה, וגם תלמוד אגב, הם מקצועות שמפתחים את הראש".
עוד המלצה נוגעת לבחירת מקום העבודה הראשון. "מה שחשוב בתחילת הדרך זה לא הכסף, אלא מי הבוס שלך. אני מאמין שאדם מקבל ערכים, דרכי עבודה וחשיבה במקום העבודה הראשון שלו. הסיכוי שלך להצליח עם בוס טוב הוא טוב יותר. ולכן, אם אתה יכול להרוויח קצת פחות ולהיות עם בוס טוב, את הפער הכספי תקבל בריבית דריבית בהמשך. אני עבדתי עם עוזי שטיינברג, שנתן לי את הכלים מהטובים ביותר שיש".
"זאת דוגמה ליושרה ולהפגנת מוסריות מול עובד. מנכ"ל צריך לרכוש את אמון העובדים. אם אתה 'מוכר' להם משהו, אתה חייב שהם יאמינו לך. אני גם חושב שהמנהל הוא זה שצריך לעבוד מול ועד העובדים. הנה דוגמה שלא קשורה אליי: מוטי פדרמן היה יו"ר חברת חשמל שהוביל את הרפורמה. הוא נפגש בעצמו עם ראש הוועד, ורק עקב העובדה שרכש את אמונו, הם הצליחו להעביר אותה. אי אפשר לעשות את זה באמצעות שליח.
"צריך להבין שתעודת הביטוח של העובד הוא העוצמה של מקום העבודה שלו. אם הוא חזק ויציב, תהיה לו עבודה לאורך זמן. ואם אתה צריך שעובדים ילכו איתך למקום שהם חוששים ממנו, אתה צריך לעשות ויתורים, אבל הכי חשוב זה לבנות אמון".
התרעות פיקוד העורף