תזכיר החוק שפורסם אתמול מציע שהמדינה תשתתף בעד 75% מהעלייה הריאלית בהחזר החודשי, באמצעות מענק קבוע שיועבר דרך הבנקים, בעלות תקציבית מוערכת של כ-2 מיליארד שקל בשנה. הסיוע יוגבל ללווים שנטלו משכנתא עד סוף 2022, עבור דירה יחידה, וששווייה לא עלה על פי שניים ממחיר דירה ממוצע.
על פניו מדובר ב"חוק חברתי" שמתיימר לסייע בעיקר למשפחות צעירות מהמעמד הבינוני בגילאי 30 עד 40, אך ההוכחה הטובה ביותר לכך שמדובר בכלכלת בחירות היא הטיימינג. גם אם נניח שהיה הצדקה לסיוע שכזה, הנחה שכל גורמי המקצוע מתנגדים אליה, אז הוא היה הגיוני בתחילת 2024 או 2025 כשהריבית הייתה בשיא – ולא עכשיו כשאנחנו כבר אחרי שתי הפחתות ריבית ועוד שתיים בדרך. מה קרה עכשיו שלא קרה בשנתיים הקודמות? אז כמובן יש את המלחמה שהסתיימה, אבל ניתן בהחלט להניח שזה קשור גם לריח הקלפי שכבר נישא באוויר.
אבל גם אם נשים את עניין הטיימינג והפופוליזם בצד, הבעיה הגדולה עם החוק הזה הוא שהוא יוצר עיוות מוסרי עמוק ומעודד התנהלות פיננסית בעייתית. מי שהתנהל באחריות ומראש לא לקח משכנתא שגדולה עליו או לחילופין מחזר את המשכנתא שלו, פרס אותה מחדש וצמצם סיכון כשהריבית התחילה לעלות - ייענש ולא יקבל מאומה. מי שלקח משכנתא שגדולה עליו ואז ישב בחיבוק ידיים, לא בדק חלופות ולא התאים את ההלוואה לשינויים בשוק - יתוגמל בסבסוד מהמדינה.
העיוות גדול אפילו יותר כשמביטים על שוק הדיור כולו. בעלי הדירות כבר נהנו בשנים האחרונות מעליית מחירים אדירה של הנכס שבבעלותם. שוכרי הדירות - לא. והנה, המדינה מציעה לקחת מיליארדים מהקופה הציבורית ולהעביר אותם דווקא לבעלי הנכסים, בזמן ששוכרים, שכירים ומשפחות שאין להן דירה ישלמו את המחיר דרך מסים עקיפים ודרך גלגול העלויות של הבנקים. בנק ישראל הגדיר זאת "אפליה ברורה בין לוקחי המשכנתאות לאוכלוסיות אחרות", ובעיקר לאלה שמבקשים אשראי צרכני ונמצאים בלחץ אמיתי בהרבה.
דווקא בגלל שההצעה נשמעת כל כך טוב, נורא קל לפספס את העובדה שהתכנית לא מטפלת בשום בעיה אמיתית בשוק הדיור, ויוצרת יותר עיוותים מאשר פתרונות. ומי שתופס פה את תפקיד הילד שזועק שהמלך הוא עירום הוא בנק ישראל, שאומר פה בקול רם משהו שאולי לא יהיה אהוד במיוחד אבל הוא חייב להיאמר - לפני שמקבלים החלטה שנשמעת טוב, צריך לבדוק אם היא גם נכונה ומועילה. במקרה הזה, התשובה היא פשוט לא.
התרעות פיקוד העורף