אלא שמאחורי ה"הפתעה לטובה" מסתתרת תמונה מורכבת בהרבה. אלי מורגנשטרן, כלכלן ובעלים של חברת "אמפייר ייעוץ כלכלי", מזהיר כי גם גירעון נמוך מהצפוי אינו בהכרח גירעון טוב, וכי כדי להבין את הבעיה יש לחזור לשאלה הבסיסית, מה בכלל מודדים כשמדברים על גירעון כאחוז מהתוצר, ומה זה אומר על החוב של המדינה והיכולת שלה להתמודד עם משברים בעתיד.
"בתור התחלה צריך להבין שגירעון הוא פשוט ההפרש בין הכנסות להוצאות", הוא אומר. "אם למדינה יש הכנסות של 100 והוצאות של 120, את ה-20 היא מממנת בהלוואה. זה דומה למינוס בבנק או למשכנתה. המדינה לווה כסף, מהציבור בארץ או מגופים בארץ ובחו"ל, וזה נרשם כגירעון".
הסיבה שהגירעון נמדד כאחוז מהתוצר, ולא בסכום מוחלט או ביחס לתקציב, נוגעת ליכולת ההחזר של המדינה. "התוצר המקומי הגולמי משקף את סך היכולת הכלכלית של המשק", מסביר מורגנשטרן. "מדינה יכולה להעלות מסים מאוד, ולקבל הרבה הכנסות בטווח הקצר, אבל זה לא אומר שיהיה לה כסף לשלם חובות בעתיד. היחס בין החוב לתוצר הוא המדד שבאמת בוחן את היכולת הזו".
אם לתרגם את כל זה למונחים מספריים, אז התוצר של ישראל עומד על סדר גודל של כשני טריליון שקל, כך שכל אחוז תוצר מייצג כ-20 מיליארד שקל. גירעון של 4.7% פירושו תוספת חוב של קרוב ל-100 מיליארד שקל בשנה אחת. "חשוב להדגיש שזה לא החוב של מדינת ישראל שעליו מדברים כשמדברים על יחס חוב-תוצר, אלא רק התוספת לחוב שהייתה קיימת בתחילת השנה", מדגיש מורגנשטרן.
יחס החוב לתוצר מודד את היקף החוב המצטבר של המדינה ביחס לגודל הכלכלה כולה. במונה נמצא סך כל ההלוואות שהמדינה צברה לאורך השנים, ובמכנה נמצא התוצר המקומי הגולמי השנתי. היחס הזה נחשב למדד המרכזי לבחינת היציבות הפיסקלית של מדינות, משום שהוא משקף לא רק כמה המדינה חייבת, אלא גם מהי היכולת הכלכלית שלה לשאת בנטל החוב ולשרת אותו לאורך זמן.
לפי אמנת מסטריכט, שקבעה רף מומלץ למדינות מפותחות, יחס של 60% נחשב סביר ויציב. "ישראל הגיעה לרמה הזו ממש ערב הקורונה", מזכיר מורגנשטרן. "אחר כך הקורונה העלתה את החוב, הצמיחה החזקה בשנתיים שאחרי הורידה אותו שוב, והמלחמה הקפיצה את היחס חזרה לאזור שמעל 70%".
לכן, הוא מדגיש, גם אם הגירעון השנה נמוך מהציפיות, הוא עדיין גבוה ביחס למה שנדרש כדי לייצב את החוב. "גם אם לא נצמצם בכלל את היחס חוב-תוצר אלא רק ננסה לשמור על יחס חוב תוצר קבוע, ישראל יכולה להרשות לעצמה גירעון של בערך 3% בשנה, בהנחה שהמשק צומח בקצב דומה", הוא מסביר. "אם לא היה גירעון בכלל, היחס היה יורד מעצמו, כי התוצר גדל. גירעון של 4.7% הוא בערך 40 מיליארד שקל מעל הרמה הרצויה".
נקודה נוספת שמדאיגה אותו היא מקור הירידה בגירעון. לדבריו, חלק משמעותי מהשיפור נובע מגבייה חד פעמית, ובראשה מיסוי על רווחים כלואים. "זה לא שיפור מבני במצב הפיסקלי. אלה הכנסות שלא יחזרו על עצמן, ולכן אי אפשר לבנות עליהן קדימה".
"המצב הפיסקלי הטוב שהיה לישראל לפני המלחמה שימש ככרית ביטחון קריטית בזמן חירום" הוא מסכם, ועלינו להיערך עם יחס חוב לתוצר בריא למקרי חירום עתידיים. על הממשלה לוודא שבמהלך 2026 נכנס למסלול יורד ברור של יחס החוב לתוצר, זאת כדי לשמר את האמינות הפיסקלית שהייתה חוסנה של המדינה בעשרים השנים האחרונות".
התרעות פיקוד העורף