בצד הפיקדונות הבעיה חריפה במיוחד. רק בנקים רשאים לגייס פיקדונות מהציבור, והריבית עליהם עלתה בקצב איטי משמעותית מזה של ריבית בנק ישראל. יתרות זכות בעו"ש – שמרביתן אינן נושאות ריבית כלל – ממחישות היטב את כשל התחרות. הטלת מס סקטוריאלי אינה פתרון שורש. היא עלולה לפגוע בתמריצי ההתייעלות ואף להתגלגל אל הלקוחות. הפתרון האמיתי טמון בשינויים מבניים שיגבירו תחרות ויורידו מחירים.
המהלך הראשון הנדרש הוא פתיחת המגרש הבנקאי לשחקנים נוספים. יש לאפשר לחברות אשראי חוץ־בנקאיות ולחברות כרטיסי אשראי להעניק שירותים בנקאיים, תוך הסרת חסמים ויישום “הגנות ינוקא”. צעד כזה יגביר תחרות באשראי, ינתב יתרות עו”ש לפיקדונות נושאי ריבית וישנה את כללי המשחק.
לאחרונה פורסם הדוח הסופי להגברת התחרות במערכת הבנקאית, אשר מעניק הקלות לחברות אשראי שיהפכו לבנקים קטנים. אך לדעתי, כדי לעודד כניסת שחקנים כאלה, נדרשים צעדים משלימים: ביטוח פיקדונות לבנקים קטנים, הקלות רגולטוריות מותאמות למאפיינים הייחודים של חברות האשראי (כגון בהיבטי ריכוזיות ענפית ונזילות) ומתווה מדורג של מספר שנים לכניסה לרגולציה בנקאית מלאה.
המהלך השני הוא קידום הסדרת עסקאות איגוח. הצעת החוק שפורסמה בפברואר 2025 יוצרת לראשונה מסגרת ברורה לאיגוח בישראל, ומאפשרת לגופים חוץ בנקאיים להרחיב, לגוון ולהוזיל את מקורות המימון.
עסקת איגוח מוגדרת כעסקה שבה מועברים נכסים מגבים – תזרימי מזומנים צפויים וידועים מראש (כגון משכנתאות והלוואות) – מהיזם אל תאגיד ייעודי, אשר מנפיק תעודות התחייבות למשקיעים. פירעון תעודות ההתחייבות מבוסס אך ורק על התקבולים מהנכסים המגבים.
במודל המסורתי, הגוף הפיננסי יוצר הלוואה ומחזיק בה כנכס במאזן עד לפירעון (יצר והחזק). לצורך כך הוא נדרש לממן את הפעילות לכל אורך התקופה, באמצעות הון עצמי והלוואות בנקאיות. כמו כן, לכל אורך התקופה הגוף הפיננסי נוטל על עצמו את סיכוני האשראי, השוק והנזילות.
במודל העסקי החדש, הגוף הפיננסי יוצר את ההלוואה, אורז אותה יחד עם הלוואות דומות אחרות לתיק ומוכר אותו בשוק ההון באמצעות איגוח (יצר והפץ). הגוף הפיננסי, במקרה הזה, מקבל חזרה מזומן ופרמיה מהמכירה ונפטר מסיכון האשראי (למעט סיכון שיורי), השוק והנזילות.
התמורה יכולה לשמש להמשך צמיחת החברה. מעבר ממודל “יצר והחזק” למודל “יצר והפץ” משחרר הון, מפחית סיכונים ומגביר תחרות מול הבנקים – לטובת הציבור כולו.