כוס בירה והדרך חזרה לחיים: המסע האישי אל קהילות הנגב המערבי | ניר קיפניס

מסע מרגש עם כוס בירה, בין קהילות יישובי העוטף, זיכה אותי במתנת האמונה באנשים המופלאים שקמו מעפרם-עפרנו, כדי לבנות ולהיבנות

ניר קיפניס צילום: ללא
לגימה של שקמה
לגימה של שקמה | צילום: ניר קיפניס
3
גלריה

לעומת זאת כאשר אני גולש פה ושם לענייני דיומא, קם עליי חלק מהאחרים ומבהיר לי שפרשנים פוליטיים יש לו מספיק ושהדעה שלי מעליבה, גזענית, חילונית מדי, קונפורמיסטית מדי, וכן הלאה בצעדי שמאל-ימין. זו מציאות חיינו במדינה שבה קשה לעיתים לברך את רעך ב"בוקר טוב" בלי לעורר פולמוס.

למרות זאת, הנושא הבא נטוע בלב כה רבים מאיתנו, שאני מקווה שתצטרפו אליי לרגע למסע שהפך מאישי לציבורי ומציבורי לאישי, עד כדי כך שעם תומו (בעצם לא בדיוק, אסביר בהמשך) אין לי אלא להגדירו כנתיב המרגש בחיי.

כשישבנו מול הטלוויזיות וצגי הסמארטפונים, מביטים באימה במתחולל ביישובי הנגב המערבי באותו יום מר ונמהר, התרוצצו במוחנו לא מעט מחשבות. אני למשל חשבתי על בירה.

פאב רסק, שדרות
פאב רסק, שדרות | צילום: ניר קיפניס

כלומר, לא על מרירות שמקורה בכשות, טעמי הדגן, גיזוז ועוד פרמטרים שלפיהם מקובל לשפוט בירה, אלא יותר על סיטואציית הצריכה שלה וליתר דיוק, המקום שבו היא נצרכת - הפאב.

כנראה שהסיבוב הארוך מדי שעשינו בגולה, אם במדינות מוסלמיות שאסרו על צריכת אלכוהול ואם במדינות נוצריות, שבהן נחשבה ישיבה בבית המרזח למנהג של גויים, ניתק אותנו לא רק מהאדמה אלא גם מאחד התוצרים החשובים ביותר של החקלאות הקדומה: הבירה.

עוד ראיתי בעיני רוחי שני צעירים, היא והוא, שיחליפו חיוך, יגביהו זה מול זו כוס או בקבוק, יתקרבו, ידברו - ואולי בפעם הבאה ישובו אל הפאב כזוג. שהרי "פאב" נגזר מהמילה "פאבליק", כלומר ציבורי.

ערב פיצות נתיב העשרה
ערב פיצות נתיב העשרה | צילום: ניר קיפניס

כל קהילה ומאפייניה, כל פאב וצרכיו: לאחד נדרשה תאורה, לשני כיסאות, לשלישי נדרש פרסום שירים את קרנו של המקום, ברביעי ביקשו אירועים לקהילה. עברנו ערבים מרגשים בפאבארי, בפאב הקהילתי הגן בנתיב העשרה; בערב הפתיחה של פאב חדש בקיבוץ אור הנר; בערב בלתי נשכח ברסק בשדרות, מוקפים בסטודנטים ממכללת ספיר ששבו לשגרת לימודיהם; ערכנו ערבי "על האש" אצל זה, ערבי פיצות וקוקטיילים אצל האחר, וחשוב מכול: זכינו להכיר מקרוב בני כפר ובני עיר, חברי קיבוץ וחקלאים מהמושב. ואוסיף בנימה אישית: אשרינו שזכינו.

שנתיים העברנו במסע הזה, שאולי הגיע לסיומו הרשמי עם ערב של המבורגרים וקריוקי בגרין פאב של קיבוץ ניר עם, אבל גם אם תם, לא נשלם: רק השבוע קיבלתי פניות מעוד שתי קהילות שבונות מחדש את ביתן בחבל הארץ שהיה לי ממקור של כאב למקור השראה ואמונה בצור ישראל. אני מבטיח לעשות כל שלאל ידי כדי לא לאכזב אותן, לא בשבילן, בשבילי: כי המסע הזה, אל הנגב המערבי, היה לי גם כמסע אל עצמי. 

תגיות:
בירה
/
עוטף עזה
/
יישובי עוטף עזה
/
שבעה באוקטובר
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף