"כשחברה מפרסמת דו"ח שקיפות, הציפייה היא להבין איך מתקבלות החלטות", אומר אזולאי. "במקרה של וולט, אנחנו מקבלים הרבה מאוד תיאורים כלליים, אבל כמעט אפס מידע שניתן לפעול לפיו. זו שקיפות הצהרתית, לא תפעולית".
בפועל, הדרך היחידה שנותרה לבעל העסק "לתקן" את המצב היא לשפוך עוד כסף על קידום ממומן. "זהו אינו שוק חופשי המבוסס על איכות, אלא שוק המבוסס על מס של בורות". לטענתו, העמימות הזו מייצרת תלות עמוקה של עסקים בפלטפורמה. "ברגע שאין לך שליטה על הדאטה, ואין לך הבנה אמיתית של הכללים, אתה לא שותף. אתה ספק שנמצא בחסדי מערכת אלגוריתמית", הוא אומר. "הפער הזה בכוח הוא לב העניין".
האלגוריתם עצמו, כך לפי אזולאי, משמש לא רק ככלי טכנולוגי אלא גם כמנגנון הגנה. "וולט מתארת מערכת מבוססת למידה עמוקה שמשתנה כל הזמן, לפי מזג אוויר, ביקוש ותנועה", הוא אומר. "זה נשמע מתקדם, אבל המשמעות היא שאין כתובת. אם מסעדה נפגעת, תמיד אפשר לומר שהמערכת החליטה. זה מגן מצוין מול רגולטורים".
נקודה נוספת שעולה בדו"ח ונבחנת על ידי אזולאי היא פיצ'ר "ההזמנה הכפולה", שמאפשר ללקוח להזמין משני עסקים במקביל. "מנקודת מבט צרכנית זה נוח, אבל כלכלית זה מהלך של קניבליזציה", הוא טוען. "מסעדה משקיעה כסף כדי להביא לקוח, וברגע האחרון האלגוריתם מצרף לו עוד סל. וולט מרוויחה סל גדול יותר, המסעדה מאבדת בלעדיות".
לדבריו, מניעת האפשרות לנהל קהלי יעד או אסטרטגיה שיווקית עצמאית מעמיקה עוד יותר את התלות. "העסק לא באמת מנהל מותג, הוא מתפקד כחוליה בפס ייצור של פלטפורמה".
גם סוגיית השליחים, המוגדרים כעצמאים, עומדת בלב הביקורת של אזולאי. לדבריו, וולט מציגה אותם כ"שותפים", אך בפועל מדובר בהגדרה משפטית שנועדה לעקוף חובות רגולטוריות. "בגרמניה השליחים מועסקים כשכירים, פשוט כי הרגולטור חייב את זה", הוא אומר. "בישראל ובמדינות אחרות, שבהן אין קו אדום ברור, הם מוגדרים כפרילנסרים".
אזולאי מדגיש כי גם כאשר ההגדרה שונה, דפוס ההתנהלות נותר זהה. "וולט קובעת מחירים, מכתיבה סטנדרטים ואוכפת כללים תפעוליים, בדיוק כמו מעסיק", הוא אומר. "הטכנולוגיה והאלגוריתם מאפשרים לה לשלוט במערכת, אבל ההגדרה של 'עצמאים' מאפשרת לה להתנער מאחריות סוציאלית. זה לב העניין".
לצד הביקורת, אזולאי מדגיש כי אין מדובר בהתנגדות לעצם קיומה של הפלטפורמה. "וולט הביאה חדשנות אמיתית, והרבה עסקים ניצלו בזכותה בתקופות משבר", הוא אומר. "השאלה היא איך מאזנים את הכוח האדיר שנצבר בידיה שלא יהפוך דורסני. המצב הנוכחי, שבו וולט היא גם השופט, גם המושבעים וגם התליין - הוא בלתי נסבל בשוק דמוקרטי".
אז איך מפזרים את הערפל ומתקנים את המעוות? הפתרון לדבריו אינו דורש את פירוק הפלטפורמה, אלא את הארת הפינות החשוכות שבהן היא פועלת. "ראשית, יש לדרוש רגולציה של "שקיפות השוואתית": לא ייתכן שבעל עסק יקבל ציון איכות מופשט. עליו לדעת בדיוק היכן הוא ממוקם ביחס למתחריו באזור, ואילו פרמטרים ספציפיים הורידו לו נקודות".
"שנית, הגיע הזמן לפרק את מונופול הדאטה. המידע על הלקוחות והרגלי הצריכה שלהם שייך למסעדה לא פחות מאשר לפלטפורמה, וחובה לאפשר ניידות נתונים שתשחרר את העסקים מהתלות המוחלטת בוולט".
"לבסוף, עלינו לאמץ את עקרון "חובת ההסבר" האלגוריתמית. אם אלגוריתם מחליט להעלים עסק מהפיד, חייב להיות לכך הסבר לוגי, נגיש וניתן לערעור. וולט בנתה אוטוסטרדה דיגיטלית מפוארת שהפכה לחיונית למשק, ועל כך מגיע לה קרדיט, אך אסור לנו להסכים למצב שבו מפעיל האוטוסטרדה מכבה את הפנסים, חוסם נתיבים באופן שרירותי, וגובה אגרה מופקעת מנהגים שנוסעים בחושך. השקיפות האמיתית תתחיל רק כשוולט תפסיק לספר לנו מה קרה במכירות, ותתחיל לגלות לנו למה זה קרה".
התרעות פיקוד העורף