באותו רגע, העולם כולו הבין אמת כואבת, שרשרת האספקה העולמית היא כמו גומייה שנמתחה יותר מדי. מספיק שספינה אחת נתקעת בתעלת סואץ, או שווירוס אחד משתולל בסין, והכלכלה העולמית חוטפת שבץ.
אז מה עושים? האם הפתרון הוא לבנות ספינות גדולות יותר? לבנות עוד מחסני ענק?
ממש לא. הפתרון נמצא מתחת לאף שלנו, והוא נקרא "ייצור מבוזר" (Distributed Manufacturing). נשמע כמו שם של קורס משעמם באוניברסיטה? תחשבו שוב. זה הדבר הכי חם שיקרה לכסף שלכם בעשור הקרוב.
בואו נפשט את זה עם אנלוגיה שכולכם מכירים. זוכרים את "בלוקבסטר"? פעם, כדי לראות סרט, היינו צריכים לשנע חתיכת פלסטיק (קלטת) מהחנות הביתה. זה היה יקר, זה היה איטי, וזה דרש מלאי. ואז הגיעה נטפליקס. היא לא שיפרה את הקלטות, היא העלימה אותן. במקום להעביר פלסטיק, התחלנו להעביר ביטים (קבצים דיגיטליים).
וזה בדיוק מה שקורה עכשיו בתעשייה.
במודל הישן, מייצרים מיליון נעליים בווייטנאם, מעמיסים על ספינה, שטים חודש, פורקים בנמל, משנעים למחסן, ומשם לחנות. זה מודל בזבזני, מזהם ושביר.
במודל החדש, ה"ייצור המבוזר", החברה שולחת קובץ דיגיטלי למפעל קטן (או אפילו למדפסת תלת-ממד מתקדמת) שנמצא עשר דקות מהבית שלכם. הנעל מיוצרת במקום, בדיוק במידה שלכם, באותו רגע.
אין ספינות, אין מחסני ענק, ואין עודפים שנזרקים לפח. אנחנו מפסיקים לייבא מוצרים, ומתחילים לייבא קבצים.
זה לא מדע בדיוני. לפי מחקרים עדכניים, הטכנולוגיה הזו מבשילה בקצב מסחרר. חברות רכב כבר מדפיסות חלקי חילוף במוסך במקום להזמין אותם מגרמניה. צבאות מדפיסים חלקי נשק בשטח. אפילו בתחום הבנייה אנחנו רואים בתים ש"מודפסים" באתר עצמו.
למה זה מעניין את המשקיע הקטן?
בואו נדבר תכל'ס איך זה משפיע על הכיס שלנו? אם העולם הולך לכיוון הזה, יש כאן מנצחים ויש מפסידים.
המפסידים הפוטנציאליים: חברות הספנות והלוגיסטיקה המסורתיות. אם פחות סחורות חוצות את האוקיינוס, מי צריך כל כך הרבה מכולות? גם נדל"ן לוגיסטי (מחסני ענק) עשוי להיות בסיכון בטווח הארוך מאוד.
המנצחים הגדולים: אלו לאו דווקא יצרניות המדפסות עצמן (תחום תנודתי ומסוכן), אלא מי שמספק את ה"דיו". חברות שמייצרות את חומרי הגלם המיוחדים להדפסה (אבקות מתכת, פולימרים מורכבים), חברות תוכנה שמנהלות את הקבצים המאובטחים (הרי לא הייתם רוצים שמישהו יגנוב את התוכניות של ה'מרצדס' שלכם), וחברות רובוטיקה.
אבל רגע, לא לרוץ לקנות בעיניים עצומות כמו בכל הייפ טכנולוגי, צריך להיזהר. זה לא יקרה מחר בבוקר. אנחנו לא נתעורר מחר ונדפיס לעצמנו ארוחת בוקר (למרות שגם על זה עובדים). המעבר יהיה הדרגתי. אבל בשוק ההון, מי שמזהה את המגמה לפני שהיא הופכת לכותרת ראשית בחדשות, הוא זה שגוזר את הקופון.
אנחנו עדים לתהליך של דה-גלובליזציה של החומר, וגלובליזציה של המידע. הכלכלה הופכת למקומית יותר, חכמה יותר ומהירה יותר.
בפעם הבאה שאתם שומעים על "משבר בשרשרת האספקה" או על עליית מחירי ההובלה הימית, אל תיכנסו לפאניקה. תזכרו שיש אלטרנטיבה שצומחת בשקט.
הכסף החכם כבר לא מחפש את המפעל הכי גדול בסין. הוא מחפש את המפעל הכי חכם, הכי קטן והכי קרוב לבית. ואולי, רק אולי, המפעל הזה יהיה בקרוב אצלכם בסלון.
נכון, זה נשמע עתידני, אבל כמו שאמר פעם סופר המדע הבדיוני ויליאם גיבסון: "העתיד כבר כאן, הוא פשוט לא מחולק באופן שווה" - התפקיד שלכם כמשקיעים הוא להיות בצד שקיבל את העתיד ראשון.
התרעות פיקוד העורף