לטענתם, התוצאה היא מערכת מס לא אחידה, רוויית השגות ועתירות, שבה תשתיות בעלות חשיבות לאומית ממוסות כאילו היו נכס מקומי רגיל. "נכסים שמשרתים את כלל המשק מטופלים כיום כעניין מוניציפלי צר", הם מציינים, ומוסיפים כי חוסר האחידות מתגלגל בסופו של דבר לעלויות עודפות לציבור דרך תעריפי החשמל, המים והתחבורה.
הצעת משרד האוצר מבקשת לשנות את התמונה מן היסוד. לראשונה תיקבע בחוק הגדרה סטטוטורית של "תשתיות לאומיות", לצידה ייקבע סיווג ייעודי חדש לצורכי ארנונה. בנוסף, יוצעו טווחי מינימום ומקסימום לתעריפים, מהלך שמצמצם משמעותית את שיקול הדעת של הרשויות המקומיות. עוד כוללת ההצעה אפשרות לחלוקת הכנסות בין מספר רשויות, בדומה להסדרים הקיימים באזורי תעשייה משותפים.
כץ ואיצקוביץ מדגישים כי מנקודת מבט ממשלתית יש היגיון במהלך. הארנונה על תשתיות לאומיות מגולגלת אל הציבור הרחב, והאחדת התעריפים עשויה להפחית עלויות מערכתיות ולשפר את הוודאות הרגולטורית ואת יכולת התכנון של פרויקטים לאומיים.
עם זאת, כץ ואיצקוביץ מדגישים כי עבור רשויות מקומיות שבהן ממוקמות תשתיות לאומיות מדובר בפגיעה ישירה בהכנסות. לדבריהם, במשך שנים שימשו מתקנים אלה מקור הכנסה משמעותי, שאיפשר איזון תקציבי ולעיתים גם השקעה בשירותים עירוניים.
"מעבר להיבט התקציבי, הרפורמה משקפת שינוי תפיסתי עמוק: תפיסת הארנונה אינה עוד כלי מוניציפלי טהור, אלא מנוף מדיניות לאומית. המדינה מאותתת כי תשתיות לאומיות אינן "עוד נכס" בתחום שיפוט של רשות מקומית, אלא רכיב אסטרטגי בכלכלה הישראלית – כזה שמצדיק הסדרה ארצית, גם במחיר של צמצום סמכויות מקומיות".
"השאלה המרכזית אינה האם נדרש שינוי, אלא כיצד" הם חותמים. "ללא מנגנוני איזון, פיצוי או שיתוף הרשויות המקומיות, קיים חשש שהמהלך יעמיק את המתח בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. מנגד, הותרת המצב הקיים משמעה המשך חוסר אחידות בין הרשויות המקומיות, עלויות עודפות ופגיעה בציבור הרחב".
מי מרוויח ומי מפסיד?
ברקע הדברים, חשוב לזכור שמרבית הרשויות המקומיות אינן פועלות על בסיס הכנסות עצמאיות בלבד, ונשענות במידה רבה על מענקי איזון מהמדינה. במציאות כזו, שינוי בתעריפי הארנונה על תשתיות לאומיות אינו צפוי לחולל אצל רוב הרשויות מהפכה תקציבית של ממש, אלא בעיקר להגדיל או להקטין מעט את המענק שהם יצטרכו לקבל מהממשלה בסוף שנה בכדי לשמור על איזון.
מי שעשויות להיות מושפעות יותר מהמהלך הן הרשויות שנמצאות על קו התפר שבין תלות לעצמאות תקציבית. פורום ה-15, או בשמו המלא "פורום הערים העצמאיות", מאגד את הערים היחידות בישראל שאינן נזקקות למענקי איזון כדי לאזן את תקציבן השוטף. אנקדוטה משמעשעת היא שלמרות שמו, הפורום כולל כיום 17 ערים, שכן אשקלון ורמת השרון הצטרפו אליו לאחר שהשם כבר התקבע.
כל יתר הרשויות המקומיות פועלות בגירעון כרוני ותלויות בסיוע ממשלתי. שינוי בתעריפי הארנונה עשוי להוריד ערים שנמצאות מעט מעל קו העצמאות הכלכלית אל מתחתיו, או לחלופין להעלות ערים שנמצאות מעט מתחת לקו מעליו, עם השלכות ישירות על מידת התלות שלהן במדינה ועל חופש הפעולה התקציבי שלהן.
אבל מעבר לשאלת הפגיעה ברשויות המקומיות, במידה שתהיה כזו, רפורמת הארנונה המוצעת בתכנית הכלכלית ל-2026 היא בעיקר חריגה במארג הכוחות שנרקם בשנים האחרונות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי.
בשנים האחרונות ניכרת מגמה של העברת סמכויות לרשויות המקומיות, מתוך תפיסה של האוצר והממשלה שניהול קרוב לשטח ומיקרו-ניהול יביאו לתוצאות טובות יותר. על רקע זה, מהלך שמרכז מחדש את הכוח בידי המדינה הוא חריג ומדגיש מחדש את המתח המתמשך בין הרצון ביעילות ובאחידות ברמה הארצית לבין השאיפה להרחבת האוטונומיה של השלטון המקומי.
התרעות פיקוד העורף