לטענת העותרות, הליך החקירה שנוהל במשרד הכלכלה היה ממושך ומקיף, וכלל בחינה של מחירי היבוא, מצבה של התעשייה המקומית והקשר בין השניים. לדבריהן, המסקנות היו חד משמעיות והובילו להמלצה להטיל היטל היצף, המלצה שאומצה על ידי שר הכלכלה. על רקע זה נטען כי התנגדות שר האוצר חורגת מסמכותו, לוקה בחוסר סבירות ומתבססת על שיקולים זרים, לרבות שיקולים פוליטיים, באופן שפוגע בתעשייה הישראלית ובחוסנה.
"אין אף אחד בחדר שיחלוק שיבוא דבר מאוד חשוב למדינת ישראל, מרסן מחירים, מגדיל תחרות ושומר על תעשייה מקומית יעילה", אמר טיראן בוועדה. "העובדה היא לא שיש יותר מידי גורמים מרסנים אלא השליטה כמעט בלעדית של הממונה על היטלי סחר בתהליך, בתחילתו ועד סופו, בלי גורמים מאזנים".
עוד טען ששון כי התשתית העובדתית להטלת ההיטלים לוקה בחסר, וציטט בהקשר לכך את רשות התחרות, משרד האוצר ומשרד הבריאות. לדבריו, הם קבעו כי אין הוכחה לקשר סיבתי בין היבוא לבין מצב התעשייה המקומית ומתחו ביקורת קשה על עבודת הממונה והוועדה המייעצת: ״עלינו לזכור כי הגנה מלאכותית על יצרנים מסוימים פוגעת במאות יבואנים ומעל אלף עובדים בענף זה, ובסופו של דבר מגלגלת את העלות לכיסו של הצרכן הישראלי. המערכת הנוכחית של בלמים ואיזונים היא הדרך היחידה למנוע נזק כלכלי בלתי הפיך בשם הגנה על קבוצות לחץ״.
התרעות פיקוד העורף