השבוע פורסמה המלצה של רשות החשמל להעלות את יעד ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות בישראל ל־35% עד שנת 2035, לעומת יעד קודם של 30% עד 2030. מטרת היעד החדש היא איזון בין הפחתת פליטות מזהמים והתמודדות עם משבר האקלים, לבין מגבלות היישום הייחודיות למשק הישראלי.
לפי המסמך שפרסמה הרשות להערות הציבור, הביקוש לחשמל בישראל צפוי להמשיך לעלות בשנים הקרובות, בין היתר בשל הגידול הטבעי באוכלוסייה והמעבר לחשמול בתחומי התחבורה והתעשייה. במקביל, גובר גם הצורך בחשמל נקי, שיפחית את היקף הפליטות.
משמעויות בפועל
היעד החדש, 35% אנרגיה מתחדשת, דורש מישראל לשלש את כמות מתקני האנרגיה הסולארית והמתחדשת בתוך כעשור. כאשר היום מותקנים מתקנים בהיקף שמספק בערך שמונה ג’יגה־ואט, ועד 2035 צריך להגיע ליעד של כ־22 ג’יגה־ואט. המשמעות היא קצב הקמה מהיר יותר משנה לשנה (כ־1.4 ג’יגה־ואט בשנה, בהשוואה לממוצע של כ־0.9 ג’יגה־ואט בשנים האחרונות), יותר מתקנים, יותר חיבורים לרשת החשמל, והרבה יותר תיאום בין משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וחברת החשמל.
לפי רשות החשמל, הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא לא רק באמצעות התקנת מתקנים סולאריים על גגות של בתים ומבנים, אלא בעיקר באמצעות מתקנים גדולים על הקרקע, ובמיוחד בשטחים חקלאיים, שבהם ניתן לשלב בין גידולים חקלאיים ללוחות סולאריים. כך, אותה קרקע משמשת גם לחקלאות וגם לייצור חשמל, בלי לוותר על אחד מהם. גם בתרחיש הזה, חלק משמעותי מהמתקנים עדיין יוקם על גגות, אך עיקר התוספת תגיע משטחים פתוחים.
מה הציבור מרוויח מזה?
ייצור חשמל נקי מפחית זיהום אוויר ונזקי בריאות, חוסך פליטות מזהמות ומקטין תלות בדלקים מזהמים. כשמכניסים את כל זה לחישוב, התועלת למשק מוערכת בכ־6 מיליארד שקל. מנגד, יש גם מחיר. הקמה של מתקנים חדשים עולה כסף, וחלק מהעלות יתגלגל לתעריף החשמל. ברשות מעריכים שהתוספת לצרכנים תהיה מוגבלת, עד כ־10% בתעריף החשמל בשנת 2030, וירידה לכ־8% עד 2035.
הרשות בחנה גם יעד שאפתני יותר של 40% אנרגיה מתחדשת ב־2035, ומצאה כי התועלת הכלכלית שלו גבוהה בכ־1.5 מיליארד שקל נוספים. עם זאת, יעד כזה מחייב הכפלה של קצב ההתקנות הנוכחי, כך שלא ברור עד כמה הוא ישים.
ברשות מדגישים כי הגדלת חלקן של האנרגיות המתחדשות ליותר משליש מייצור החשמל היא החלטה בעלת השלכות רחבות, החורגות ממשק החשמל עצמו. לשם כך נדרשת מחויבות מערכתית, בדגש על פיתוח רשת החשמל ושילוב נרחב של מתקנים אגרו־וולטאיים, הנחשבים תנאי מרכזי לעמידה ביעדים.