לדבריו, מדובר בביקושים חריגים בהיקפם למלט, פלדה, ברזל, ציוד מכני הנדסי וטכנולוגיות בנייה מתקדמות, שיכולים להחזיר לפעילות מלאה קווי ייצור שפעלו בחסר בתקופת המלחמה ולייצר רצף עבודה ארוך טווח לחברות תשתית, קבלנות והנדסה אזרחית.
עם זאת, דוננפלד מדגיש כי לביקושים המוגברים צפויות גם השלכות פנימיות. עומסים על מפעלי מלט וברזל, מחסור זמני בציוד והסטת משאבים לפרויקטים אזוריים עלולים ליצור לחצים על זמינות חומרים לפרויקטים בישראל עצמה. ללא תכנון ותיאום ממשלתיים, הוא מזהיר, קיים סיכון לעליית מחירים ולדחיות בלוחות זמנים בפרויקטים למגורים ולתשתיות.
"לדבריו, את חומרי הגלם ניתן לייבא ממדינות זולות יותר, והרגולציה, המיסוי ועלויות התפעול בישראל הופכים את החברות המקומיות לפחות תחרותיות כמעט בכל פרמטר. "כמו בכל מוצר אחר בישראל, גם בענף הבנייה אנחנו פשוט יקרים יותר".
מזרחי מוסיף כי גם בתחום כוח האדם והציוד ההנדסי אין לישראל יתרון מובהק. החברות הישראליות עצמן נשענות כיום על עובדים זרים, ואין סיבה שעובדים מישראל ייכנסו לעבוד בעזה, במיוחד נוכח סיכוני הביטחון. הצורך לתמחר סיכונים אלה, לדבריו, ייקר כל הצעה ישראלית ביחס להצעות של חברות זרות, שמגיעות עם צוותים, ציוד ומנופים בהיקפים גדולים ועם יכולת להתמודד עם פרויקטים של מאות מיליונים ואף מיליארדים".
"בסופו של דבר, בדיוק כפי שקורה היום בישראל עם חברות סיניות וזרות אחרות, גם בשיקום עזה סביר שחברות מחו"ל ייגשו ישירות למכרזים. לכן, אני לא רואה בזה בוננזה לענף הבנייה הישראלי ומעריך כי ההשפעה הכוללת על עולם הבנייה בישראל צפויה להיות מוגבלת".
התרעות פיקוד העורף