במקום לראות בכך סוגיה חברתית או תיקון עוול היסטורי בלבד, החוקרים מציגים אותה כמנוע צמיחה מרכזי לכלכלת ישראל בעשור הקרוב. המלצות המכון ליעדי מדיניות יוצגו היום (חמישי), 5 בפברואר, בכנס השנתי של המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן.
"כל דיון כלכלי רציני על עתיד המשק חייב לשאול שתי שאלות פשוטות", אמר לוונטל. "מה באמת הניע את העלייה המרשימה בהכנסה מעבודה של ערבים וערביות בעשור האחרון, ומה יקרה למשק אם הפערים ייסגרו או אם נבחר להשאיר אותם כפי שהם".
לפי המחקר, בין 2012 ל-2022 נרשמה קפיצה חריגה בהכנסה מעבודה לפרט בקרב ערבים וערביות בני 25 עד 44, בקצב שנתי של 4.2 אחוזים, גבוה משמעותית מזה של יהודים לא-חרדים. לדברי החוקרים, לא מדובר בגורם אחד אלא בצירוף של תהליכים מצטברים. לוונטל הסביר כי כשני שלישים מהגידול נבעו מעליית שכר של גברים ערבים שכבר היו מועסקים, בעיקר בעלי השכלה תיכונית ומטה. "זו לא צמיחה שמוגבלת לאקדמאים או להייטק, אלא עליית שכר רוחבית בקבוצה גדולה במיוחד באוכלוסייה".
השליש הנוסף הגיע משינויים בקרב נשים ערביות, ובראשם עלייה בהשכלה וגידול בשיעורי התעסוקה כמעט בכל רמות ההשכלה. במקביל עלתה תרומת החברה הערבית לסך ההכנסות מעבודה במשק, חל שיפור ברמת החיים, נרשמה ירידה ניכרת בעוני והתחזק מעמדן החברתי-כלכלי של רשויות ערביות.
למרות ההתקדמות, הפערים עדיין גדולים. כיום ההכנסה מעבודה לפרט של ערבים וערביות עומדת על כ-50 אחוז בלבד מזו של יהודים לא-חרדים, והפערים בהשכלה, בתעסוקה ובשכר ניכרים בכל הרמות. החוקרים מזהירים כי ללא שינוי במדיניות, ובצל הגידול הצפוי בחלקם של החרדים באוכלוסייה, עלולה להירשם ירידה שנתית של כ-0.4 אחוזים בהכנסה מעבודה לפרט עד 2035. מנגד, סגירת הפערים בהשכלה, בתעסוקה ובשכר יכולה להפוך את המגמה ולהוסיף כ-0.8 אחוזי צמיחה בשנה לכלל המשק.
גם תרחישים מתונים יותר מצביעים על פוטנציאל משמעותי. סגירת פערי התעסוקה בלבד צפויה להוביל לצמיחה של כ-1.6 אחוזים בשנה בהכנסה מעבודה לפרט של ערבים. השוואת רמת ההשכלה והתעסוקה של החברה הערבית לזו הקיימת כיום בערים המעורבות מניבה תוצאה דומה. אם במקביל יישמר קצב עליית השכר, הצמיחה עשויה לעבור 4 אחוזים בשנה.
"הפערים האלה אינם גזירת גורל", מדגיש לוונטל. "הערים המעורבות מוכיחות שבתנאים נכונים - תשתיות, תחבורה, חינוך וחשיפה לשוק העבודה - אפשר לצמצם פערים במהירות. נשים ערביות, ובעיקר חסרות השכלה על-תיכונית, הן מנוף הצמיחה הגדול ביותר של העשור הקרוב דרך הגדלת תעסוקה".
השורה התחתונה של המחקר חדה וברורה: צמצום פערים בחברה הערבית אינו מדיניות רווחה אלא אינטרס כלכלי לאומי. "אי-השקעה תעלה למשק ביוקר - בהכנסות, בפריון וביכולת לממן שירותים ציבוריים", מסכם ד"ר לוונטל. "יישום מלא של תוכניות הפיתוח, הצבת יעדים מדידים ל-2035 והשקעה מתמשכת בהשכלה, בתעסוקה איכותית ובשכר הם תנאי בסיס לצמיחה העתידית של כלכלת ישראל".
התרעות פיקוד העורף