אף פעם לא הייתי חובב כדורסל גדול, ולכן, על אף שאני מתגורר ממש דקות ספורות מהארנה בירושלים לא ממש ראיתי את המקום מבפנים - עד יום שלישי שעבר, כשהמגרש הפך ליום אחד ל"אקספו הבנייה החרדי" - אירוע פנים-מגזרי מרתק, שהוזמנתי אליו כצופה מהצד כדי להכיר מעט את עולם הבנייה החרדי. כן, מתברר שיש כזה.
כמה זה במספרים? למכללה 1,722 בוגרים, שלמדו ב-18 סוגי הכשרות שונים בתשעה קמפוסים ברחבי הארץ - מצפת, דרך ירושלים, ביתר עילית ובית שמש, ועד נתיבות. בבני ברק, אגב, אין קמפוס. בין סוגי ההכשרות שהמכללה מציעה תוכלו למצוא מנהלי עבודה, יועצי משכנתאות, מנהלי חשבונות וחשבי שכר, אבל גם חשמלאי מוסמך, קירור ומיזוג. ההכשרה הפופולרית ביותר מבחינת מספר הבוגרים, למקרה שתהיתם, היא פיקוח בנייה וניהול פרויקטים.
בחזרה ליום שלישי שעבר. אז מכללה יש, בוגרים יש, וגם עבודות במגזר הכללי יש, ועכשיו קליין ו"מלאכתם" החליטו לקחת את זה שלב אחד הלאה ולהפוך את היחידים האלו לאקוסיסטם שלם - אוטונומיית בנייה חרדית, אם תרצו. "בסוף אנחנו כלכלה סגורה", אמר לי אחד המשתתפים כששאלתי אותו על הסלוגן שנבחר - "בונים כלכלה זה מזה". "יש לנו חנויות בגדים משלנו, חנויות ספרים משלנו, ומסעדות משלנו, וכשאתה קונה בהם אתה מפרנס מישהו משלנו, אז למה שבתחום הבנייה זה יהיה שונה? נכון, עד עכשיו אם היית צריך חשמלאי או קבלן היית צריך להביא מישהו מבחוץ, אבל בשנים האחרונות יש מהפכה בתחום וגם פה אתה תראה שבסוף תהיה אוטונומיה חרדית".
ובאמת, האקספו היה מין התחלה של אוטונומיה קטנה. מאות דוכנים בשלל תחומי הבנייה - מביצועי גבס, מיזוג ופיגומים ועד מימון, טכנולוגיה והדמיות אדריכליות מתקדמות - שביניהם עברו במהלך היום 13 אלף מבקרים, שחלקם נסעו שעתיים ושלוש לכל כיוון ושילמו על כרטיס כניסה, רק כדי לבוא ולפגוש קולגות ומעסיקים פוטנציאליים ולייצר שיתופי פעולה. לא עברו שתי דקות מהרגע שנכנסתי ועד שמבקר רנדומלי בתערוכה שאל אותי אם כבר יש לי רואה חשבון.
שיטוט בתערוכה הפגיש את המבקרים, שרובם המוחלט היו חרדים (וכולם היו גברים. עולם הבנייה הוא עולם גברי ממילא, אז בעולם הבנייה החרדי כנראה שאין בכלל מה לדבר) עם כמעט כל בעלי המקצוע שניתן להעלות על הדעת - עם הטיה בולטת לכיוון המקצועות ה"נקיים" יותר. אחרי שעברתי דוכן של חרדי שמנהל חברת כוח אדם, דוכן של חברת מימון חרדית, כמה דוכנים של חברות חרדיות לטכנולוגיה בבנייה ואינספור יזמים חרדים, ניגשתי לדוכן של קבלן אחד, חרדי גם הוא, כדי לשאול אותו איפה כל אותם הפועלים החרדים שבאתי לראות. בהמשך היום אומנם פגשתי כמה מהם, למשל יוחנן שעובד בגבס או פנחס המנופאי, אבל לא אשכח את התשובה הישירה והאינטואיטיבית של אותו קבלן: "פועלים חרדים? העסקתי פעם, זה לא עבד. חרדים מתעניינים רק בהייטק של הבנייה, בעבודות רטובות אני מעסיק הודים".
בין 8200 לאיסור ריבית
ככתב כלכלי אני מקבל עשרות הודעות בחודש על הסטארט-אפ ההוא שגייס ככה, ועל החברה ההיא שהנפיקה ככה. המשותף לכל ההודעות האלו הוא שסטטיסטית, איפשהו בהודעה, יופיע המספר 8200. "הסטארטאפ של בוגרי 8200 גייס 70 מיליון דולר", "המייסד הוא בוגר 8200" וכן הלאה, אתם מכירים את הכותרות האלו. אנשי היח"צ יודעים מה עובד עלינו, לכולנו יש סנטימנט לצה"ל וליחידת 8200. זה בא ביחד כנראה.
לכן הופתעתי כשעברנו ליד דוכן של חברה בשם סיסקום שמספקת פתרונות טכנולוגיים מתקדמים לענף הבנייה והנדל"ן, ושמעתי אותם מציינים בגאווה שהם מעסיקים בוגרי 8200. זה שעלינו זה עובד זה דבר אחד, אבל איך זה בדיוק מתיישב עם "נמות ולא נתגייס"?
"הקיצוניים האלו שאתה מדבר עליהם לא באים לפה. הם לא רק נגד צה"ל - הם גם נגד עבודה ונגד כל מה שזז", אמר לי שרוליק, אחד המבקרים בתערוכה. "מי שאתה רואה פה זה החרדים הקלאסיים, אלו שמשתלבים בשוק העבודה, ולכן גם היחס שלהם לצה"ל הוא אחר - חלקם גם עשו צבא בעצמם. ואיפה הם היו בצבא? לא בקרבי, בכל מיני יחידות עורפיות, ככה שהם מכירים מקרוב את ההילה של 8200. הם יודעים שהכי טובים הולכים לשם".
אבל עם כל הכבוד ל-8200, הסוגיה שבאמת הפליאה אותי הייתה היחס של המגזר החרדי לעניין הריבית. ממש ליד סיסקום, מהצד השני של המעבר, היה דוכן של חברה בשם "מימונדלן", המתמחה בליווי ומימון פרויקטי נדל"ן במגזר החרדי. ליווי ומימון שהמשמעות שלהם היא בעברית פשוטה היא שגוף פיננסי נותן ליזם כסף, במטרה שהוא יחזיר לו בעתיד סכום גבוה יותר - מה שנקרא ריבית. וזה, כמו שאתם בוודאי יודעים, אסור על פי התורה.
אז נכון, יש "היתר עסקה" שהופך את הלקוח ל"שותף" של הבנק או הגוף הפיננסי ופותר את הבעיה ההלכתית ברמה הטכנית, אבל זה רק ברמה הטכנית. איך פותרים את הדיסוננס ברמה המהותית? איך איש עסקים חרדי יכול לקום כל יום לעבודה, בידיעה שמקור הפרנסה שלו הוא משהו שרעיונית אסור לפי התורה? איך החברה החרדית מסתכלת על זה?
"חבל שחתכתם את הרפרנס באמצע", אמרתי למארח שלי, "כי כשדוד המלך מבין את הבעיה, הפתרון שהוא הציע זה שהם ילכו לצבא".
התרעות פיקוד העורף