חמש שנים קודם לכן מנתה האוכלוסייה כ־210,000 נפש. למעשה, באר שבע הפסיקה לצמוח, אף שהייתה עלייה בחשיבותה בשנים האחרונות כבירת הסייבר של ישראל. באר שבע, כעיר מטרופולין, מעניקה שירותים לכ־750,000 אזרחים המתגוררים סביבה. לאן עזבו הבאר שבעים בשנת 2023?
המעבר מחוץ לבאר שבע מהווה חסם משמעותי לבניית מעמד מבוסס, גבוה יותר, שיסייע בשגשוג העיר. מעבר תושבים מבאר שבע לעיירות ויישובים אחרים לא מחליש רק את באר שבע ואת איתנותה הפיננסית, אלא פוגע ביכולתה של העיר לשמש מטרופולין חזק של הדרום, כמו ירושלים, תל אביב וחיפה - ערים שמהוות מוקד לפעילות של הסביבה הקרובה והרחוקה סביבן בכל התחומים. באר שבע מספקת שירותי איכות בתחומי ההייטק, המדע, התרבות, הבריאות, הפנאי והמנהל לכל הדרום. דווקא בשל כך חייבים להגדיל את חלקה של האוכלוסייה החזקה והמבוססת עם מרקם חברתי רחב ובר־קיימא.
כדי להגיע להישגים בתחומים האמורים, חייבים להגיע למסה קריטית של אוכלוסייה משכילה ובעלת אמצעים העובדת ויוצרת במניפה רב־שכבתית מתגלגלת לאורך שנים. רק השכבה החזקה תטווה חברה חזקה עם הפריה הדדית ארוכת טווח, שתגרור את ביסוסה של באר שבע כעיר מחוז חשובה. באר שבע עשתה מאמצים בתחום, כמו פיתוח אזור ההייטק האדיר, ממש סמוך למרכז הארצי לניהול אירועי סייבר, ובניית עוד בניין הייטק ועוד בניין הייטק שהופכים את האזור לפרח עסקי חכם במה שהיה פעם מדבר.
העירייה בחוכמתה דחפה לבניית מגורים איכותיים סביב קמפוס ההייטק כדי לעזור לתושבים לעבוד ולהפריח את התעשייה - והכל בעטיפה שכוללת תחבורה נגישה עם כבישים רחבים, אוניברסיטה, בית חולים גדול (ועוד בית חולים חדש, “שיבא־פרס נגב”, שייבנה בהשקעה של 3 מיליארד שקל), פארק נחל באר שבע לרגיעה ולקינוח מדבריום, גן חיות ופארק מדברי שהוקם בשנת 2023 ונפתח רשמית לציבור בפברואר 2024.
קריית המודיעין שירדה לבאר שבע היא נדבך נוסף במרקם החדש של הפלא הבאר שבעי, ותאוכלס עד 2028. קריית התקשוב תאוכלס השנה עם 8,000 משרתים. בח"א 21, שהועתק מחיפה, יאוכלס בשנת 2027. אבל, חבל, אין אפשרות להחזיק מים מבלי שהעיר תגדל למסה קריטית עם ראייה חיובית לעתיד של 400,000 נפש לפחות. בדיוק לשם כך חייבים להחזיר לעיר, שממנה כמעט לא ירדו לחו"ל, את הטבות מס הכנסה שהיה לה ונלקחו ממנה ללא ראייה לאומית ארוכת טווח.
בנק ישראל ממליץ לשקול מיקוד של ההטבה לזכאים לתקופה תחומה, צמצום מספר הישובים המוטבים וכן לבחון את ההטבה לעומת צעדים חלופיים, כגון הגדלת תקציב התשתיות, חינוך ועידוד תעסוקה. בקיצור, לבחור בכלי היעיל ביותר מההשקעה של המדינה באמצעות ויתור על מס הכנסה. אני טוען כי למרות שהעבודה של פינקלשטיין יסודית, היא לא שקלה מנגד את השקעות המדינה באזורים אחרים במדינה באמצעות כלים אחרים.
הראייה של פינקלשטיין מצומצמת ואינה בוחנת את כל היריעה. הניתוח נכון רק לתחום הצר שבו הוא דן. אני טוען כי את עיקר ההטבות הסמויות מקבלים תושבי המרכז דווקא, ולא תושבי הפריפריה - או במקרה שלנו, עיר המחוז באר שבע. הממשלה משקיעה 20 מיליארד שקל בנתיבי איילון בעשר שנים עד סוף שנה זו, לטובת יישובי המרכז המבוססים יותר מאשר הפריפריה. מרבית הכנסות נתיבי איילון מגיעות מתקציב משרד התחבורה, ולא זו בלבד: בעוד תושבי הפריפריה וחיפה משלמים בגין כבישי אגרה כגון כביש 6, הנתיב המהיר לתל אביב, כביש 6 צפון ומנהרות הכרמל, תושבי המרכז עושים שימוש אדיר בנתיבי איילון, שנבנה מכספי משלם המיסים הכללי, ובכך פטורים מכל תשלום. למה? כי הם שייכים למרכז.
עוד אגלה לכם בסוד, כי ישנן רשויות מקומיות המקבלות ארנונה מאזורים גליליים לשעבר (הכוונה לשטחים שלא היו תחת רשויות מקומיות שצריך לשלם להן ארנונה). לאחר שנים של מאבק, בתי הזיקוק משלמים עתה ארנונה לעיר חיפה, קריית אתא, נשר, מועצה אזורית זבולון, ועתה ישנם עוד ישובים המבקשים חלק בשלל. עוד שטח גלילי שהפך לפרת מזומנים לרשויות המקומיות לפני שנתיים הוא נתב"ג, המשלם ארנונה לעיריית לוד, אור יהודה, מועצה אזורית שדות דן ומועצה אזורית חבל מודיעין. הכל טוב בעיני המדינה לחלק הצפוני והמרכזי של ישראל, בשיוך של שטח גלילי כאמור, אבל באר שבע והדרום מקבלים יחס אחר ולא צודק.
לבאר שבע לקחו שנים לנכס את רמת חובב לשטח שיפוטה, מה שיאפשר הכנסה סבירה מארנונה לתפעול העיר. המלצה של "ועדה גאוגרפית דרום" שהוגשה לשר הפנים משה ארבל באמצע יולי 2023 מצאה כי הסיבות שבגללן הוקמה מלכתחילה "נאות חובב" כמועצה מוניציפלית תעשייתית אינן רלוונטיות עוד, וכי הפונקציות המבוקשות פיקוח על מחזור, בטיחות, כבאות, עזרה ראשונה ותחבורה אינן מחייבות יותר מעמד מוניציפלי נפרד.
בכל הארץ סוגיית האחריות ההולכת וגדלה של השלטון המקומי לחיי התושבים גדלה מעבר לתפקידה המסורתי בעשרות השנים הראשונות של המדינה. צירוף רמת חובב יגדיל את הכנסות הארנונה של באר שבע, המשוועת להתפתח כעיר מחוז פורחת ומשגשגת, כפי שהיא עושה היום במאמצים כבירים. ההמלצה של הוועדה היא לצרף את רמת חובב לבאר שבע, אך עד היום שר הפנים, הטוען לצדק חברתי, לא חתם על מסקנות הוועדה. לא חבל על העיר המבקשת, הגועשת והמגייסת כוחות ועובדים מישראל ומהעולם כדי לעמוד במשימות שממשלת ישראל הטילה עליה? בשנים הקרובות גלי עלייה חדשים מחו"ל יתדפקו על דלתותיה של ישראל, ובאר שבע חייבת להיות מוכנה לקלוט את האוכלוסייה המשכילה שבדרך.
נחזור לעניין הירידה מישראל. בתוך שלוש שנים, משנת 2023 ועד 2025, ירדו מישראל 206,831 ישראלים. ההגירה של 54,869 ישראלים לחו"ל בשנת 2023 נבעה אצל חלק מהם משנאת הממשלה והטינה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו, שניסתה לעשות רפורמה משפטית - ובהמשך עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר. בשנת 2024 כבר ברחו לחו"ל 82,541 ישראלים, בעיקר על רקע המלחמה המרה והשסע העמוק בחברה הישראלית. בשנת 2025 היגרו לחו"ל עוד 69,421 ישראלים, שהשאירו מאחוריהם קרובי משפחה וחברים שהמשיכו להילחם באויב המר.
206,831 נפש. לא היה דבר כזה מעולם, גם לא טרם הקמת המדינה במאי 1948. העימותים מול הערבים, כולל הפרעות בתקופת המנדט וכן הקשיים הכלכליים, גררו בתקופת המנדט הבריטי, 1917־1948, לירידה מישראל של 60,000־80,000 נפש. ההערכה היא כי מתוך 600,000 יהודים שעלו לישראל מהעלייה הראשונה בשנת 1882 ועד קום המדינה, ירדו לפחות 100,000־150,000 נפש.
מול העוזבים היו ישראלים שחזרו לישראל - 70,237 במשך שלוש השנים 2023־2025, אם למקומות עבודה, אם למשפחות ואם להתגייס ולהילחם במשך מאות ימים. נטו, עזבו את ישראל 136,594 ישראלים, שהחלישו את ישראל בזמן קריטי, כשהמדינה נזקקה להם ולכישוריהם. כשני שלישים מהיורדים בשנה הראשונה למלחמת עזה היו בגיל העבודה, בני 18־64.
נכון, היו גם עולים לישראל, אבל מגמה זו נמצאת בירידה ובשנת 2025 הגיעו לישראל מחצית ממספר העולים לעומת 2023 (בשלוש השנים האחרונות יחד עלו 104,650 יהודים). מטבע הדברים, תפוקתם של העולים למשק ויכולתם להשתלב ולהחליף את היורדים נמוכות. צריך שנים כדי להתברג ולהתייעל בתוך המערכת המשקית הישראלית. בשנים 2022־2024 כ־54% מכלל היורדים היו ממחוז המרכז ותל אביב, שלבדה אחראית ל־14% מכלל היורדים. חיפה מיד אחריה עם 7.7%, ובהמשך ירושלים, נתניה, בת ים ורמת גן. חלקה של הפריפריה בעזיבה, רק 10%, קטן מחלקה באוכלוסייה הכללית.
ולמי הממשלה עוזרת? כרגיל, למרכז השבע. האוצר מימן את הקמת הקו האדום של הרכבת הקלה ב־18 מיליארד שקל, ועוד היד נטויה לקו הסגול בהשקעה של 11 מיליארד, ולקו הירוק בעלות 20 מיליארד. מי נהנה מכל הטוב הזה? תושבי הגליל, קריית שמונה, טבריה, צפת או באר שבע? מי שנהנה מכך הם תושבי מרכז הארץ, הקבוצה המועדפת על כל הממשלות לאורך שנים, שקידשו את המרכז בכל מחיר על חשבון שאר האזורים בישראל, עם סגידה למרכז הפיננסי, העסקי וההייטקסטי של ישראל - גם על חשבון אחרים.
מסיבה זו אני מתנגד להנגיש את תל אביב ומרכז הארץ על חשבון כלל משלמי המיסים, עם הקמת מערכת מטרו אדירה שעלותה 200 מיליארד שקל (מה שאומר, מהניסיון שלי, כי העלות תגיע בסופו של דבר ל־500 מיליארד) על חשבון כל משלמי המיסים מכל הארץ, מקריית שמונה ועד לדימונה ושאר פזורות ישראל. עד עכשיו, לפי תחשיבי בנק ישראל המפורטים, אנו מלקקים את פצעי מלחמת עזה הארורה, בעלות למשק המוערכת ב־352 מיליארד שקל. אפשר לעשות הפסקה בהוצאה הממשלתית, קודם לשוב ולחזק מטרופולין הזועק לעזרה וביסוס, הוא באר שבע, לפני שרצים לפרויקט העיר המקודשת תל אביב.
מדיניות של בניית ערי לוויין מוחלשות סביב באר שבע אינה מחזקת את העיר אלא מחלישה אותה. פיזור אוכלוסייה ללא ריכוז הון אנושי, תעסוקה איכותית ואיכות חיים עירונית מונע מבאר שבע להפוך למטרופולין דרומי אמיתי. כדי לאפשר צמיחה בת־קיימה, על באר שבע למשוך ולשמר מעמד ביניים ומעמד גבוה לאורך שנים, מתוך ישראל ומחו"ל, באמצעות שכונות איכותיות, בתי קרקע, חיי תרבות, מסעדות ופנאי, וריכוז מצוינות בתחומי החינוך, הרפואה, המדע והטכנולוגיה.
התרעות פיקוד העורף