רשות ההגבלים העסקיים של האיחוד האירופי הודיעה היום (שלישי) כי היא מאשרת ללא תנאי את רכישת חברת הסייבר הישראלית Wiz בידי גוגל. כך הוסרה המשוכה האחרונה בפני עסקת הענק – לא פחות מ-32 מיליארד דולר, האקזיט הגדול בתולדות ההייטק הישראלי.
על פי הטענות, Wiz גייסה למעשה את מייסדי "ראפטט" ואת צוותם באמצעות מענקי חתימה ואופציות בשווי כ-15 מיליון דולר, הציגה זאת לציבור כרכישה מלאה, ובהמשך פיתחה את המוצר Wiz Code על בסיס ידע שמקורו ב"ראפטט". התביעה מייחסת למייסדי "ראפטט", שעברו ל-Wiz בעוד הם משמשים דירקטורים בחברה, גם הגשת בקשת פטנט על טכנולוגיה שפותחה ב"ראפטט" ואף מחיקת מסמכים משרתי החברה. Wiz מכחישה כיום שהמוצר מבוסס על טכנולוגיית "ראפטט".
מעבר למקרה הנקודתי, התביעה מעוררת שאלה רחבה הרבה מעבר לסכסוך הכספי - למי שייך הערך בסטארט-אפ, לחברה עצמה או לאנשים שפועלים בה. המשקיעים ב"ראפטט" טוענים כי נוצר מצב שבו ההון האנושי והידע הטכנולוגי עברו ל-Wiz, בעוד החברה נותרה כקליפה משפטית ללא פעילות משמעותית וללא תמורה לבעלי המניות.
הוא מדגיש כי הטענות בתביעה חריפות, הפרת חובת אמון, "שוחד אזרחי", תרמית וגזל קניין רוחני, גם אם טרם הוכחו. "אף שמדובר בטענות שטרם הוכחו ומטבע הדברים אף מוכחשות על ידי הנתבעים, עצם העלאתן במסגרת הליך משפטי פומבי עשויה לייצר סיכון משמעותי למוניטין של הנוגעים בדבר. עבור חברה הנמצאת בעיצומה של עסקת ענק עם תאגיד בינלאומי כמו גוגל, טענות מסוג זה עלולות להיתפס כגורם אי-ודאות, ולייצר רגישות מיוחדת סביב בדיקות נאותות, חשיפות משפטיות והשלכות תדמיתיות".
לדברי עו"ד אליאס, קו הטיעון העומד בבסיס התביעה אינו חסר תקדים. "בעולם הטכנולוגי התנהלו בעבר מספר סכסוכים בעלי מאפיינים דומים, בעיקר סביב קו הגבול שבין ניידות עובדים לבין בעלות על הידע והטכנולוגיה. זהו אחד מקווי השבר המרכזיים של תעשיית ההייטק המודרנית: עובדים נעים במהירות בין חברות, אך הערך הכלכלי והטכנולוגי שנוצר במסגרת חברה אחת אינו בהכרח יכול לנוע עמם".
הדמיון לפרשת Wiz, אם אכן יוכחו הטענות, הוא בטענה להעברת ידע שששימש למוצר "חדש". אולם, השוני המרכזי הוא שבעוד שבפרשת Waymo המחלוקת נסבה סביב העתקה של מידע הנדסי קונקרטי, במקרה הנוכחי מוקד המחלוקת נראה כנעוץ במבנה העסקה, בחובותיהם של נושאי המשרה ובזכויות המשקיעים.
מקרים נוספים, כמו המחלוקת סביב Zendesk ומייסדי Zopim או ההליך בין אפל לבין Corellium, הדגישו אף הם את הקושי להגדיר את גבול המעבר הלגיטימי של ידע וניסיון מקצועי. הדיון המשפטי במקרים אלו נסב סביב אותה שאלה בסיסית: מתי ידע וניסיון מקצועי של עובדים הופך לניצול נכס קנייני של חברה אחרת.
אליאס מסכם שאם בית המשפט יקבל את התביעה, ההשלכות עלולות להיות רחבות בהרבה מסכום הפיצוי המבוקש ולשנות בפועל את האופן שבו חברות הייטק מתכננות עסקאות רכישה, גיוסי צוותים ומעברי עובדים בין חברות.
זו הסיבה שההליך מושך תשומת לב חריגה בתעשייה כולה ולא רק אצל הצדדים הישירים למחלוקת, משום שהוא מציב במרכז הבמה שאלה עקרונית על גבולות הבעלות של סטארט-אפים על הידע, הטכנולוגיה וההון האנושי שלהם, ועל האופן שבו זכויות אלו נשמרות גם כאשר אנשים עוברים הלאה.
התרעות פיקוד העורף