תמונת מצב מדאיגה: ישראל הפכה לצינור כסף

לפני שנה וחצי, בערך באמצע 2024, היה גרף שהופיע בכל כלי התקשורת הכלכליים וסיפר לנו את מה שכולנו ידענו גם אם לא יכולנו לכמת למספרים עד אותו רגע - מדינת ישראל משמשת כצינור שמעביר כסף מיהודים לא חרדים ליהודים חרדים.

הייחודיות של המחקר הייתה שהוא לא בחן רק מס הכנסה לעומת קצבאות כמו מחקרים אחרים, אלא עבר גם על תשלומי מיסים עקיפים כמו מע"מ, בלו, מס חברות ואגרות למיניהם מצד אחד, ועל שירותים ציבוריים מסובסדים כמו חינוך, בריאות ודיור ציבורי מצד שני, וזקף אותם למשקי הבית שנהנים מהם לפי חלקם היחסי - והמסקנה הייתה שבזמן שבממוצע כל משק בית יהודי לא חרדי משלם למדינה מדי חודש 6,114 שקלים, משק בית חרדי מקבל מהמדינה בממוצע מדי חודש  4,137 שקלים - פער של יותר מעשרת אלפים שקל.

המחקר עשה בזמנו לא מעט רעש ציבורי, אך מנתונים עדכניים שמציג ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי של משרד האוצר וכיום ראש פורום קהלת לכלכלה (וגם, גילוי נאות, הבוס שלי לשעבר. א.פ.), עולה כי בשנה וחצי שחלפו הפער הזה לא הצטמצם אלא אפילו גדל.

הפתרון, לפי ד"ר שראל, אינו עוד תיקון נקודתי בתקציב אלא שינוי מבני רחב שמטפל בשורשי הפרדוקס הישראלי. בנייר מדיניות שפרסם לאחרונה בשם "שני סוגי אי-שוויון - הפרדוקס הישראלי" הוא מציע לראות את מערכת החינוך, שוק העבודה, המיסוי, הדיור והשירות הצבאי כמכלול אחד, ולבצע רפורמות משולבות שיגדילו את מספר התורמים לכלכלה ויקטינו את התלות בהעברות. לשיטתו, בלי מהלך כזה חוסר האיזון רק ילך ויחריף ככל שחלקן של האוכלוסיות שאינן משתתפות במלואן בשוק העבודה ימשיך לגדול.

בלב ההמלצות עומדת דרישה להרחבת לימודי הליבה בכל מערכות החינוך, לצד צמצום מימון ציבורי למסגרות שאינן מכשירות את תלמידיהן להשתלבות במשק המודרני. במקביל הוא קורא להגדלת התמריצים לתעסוקה, לצמצום הטבות שמעודדות ילודה ללא יכולת כלכלית מספקת, ולהרחבת חובת השירות הצבאי כך שחלוקת הנטל הביטחוני תהיה שוויונית יותר.

שראל מדגיש גם את הצורך בהתייעלות עמוקה של המגזר הציבורי וברפורמה במערכת המס והרגולציה. לדבריו, פישוט המסים, ביטול פטורים סקטוריאליים, צמצום בירוקרטיה ופתיחת השווקים לתחרות יפחיתו את יוקר המחיה ויקטינו את "התשלום הכפול" של מעמד הביניים. רק חבילה אינטגרטיבית כזו, הוא טוען, יכולה לצמצם הן את אי השוויון בהכנסות והן את אי השוויון בנטל, ולשמור על הלכידות החברתית של ישראל בטווח הארוך.