אבל דו"ח חדש של מכון הפניקס לחקר שוק ההון באוניברסיטת רייכמן מזהיר שייתכן שדווקא בתוך האופוריה הזו מסתתרת אזהרה שכדאי לשים לב אליה. לפי הסקירה, 2025 לא הייתה רק שנת ראלי, אלא גם השנה שבה השתנה לגמרי מי שמניע את הבורסה. במקום הגופים הגדולים והמוסדיים, הציבור הרחב - ובעיקר הצעירים - נכנסו בהיקפים חריגים לשוק דרך קרנות נאמנות וקופות גמל להשקעה. ההון הזה זרם בעיקר לנכסי סיכון ודחף את המחירים כלפי מעלה.
הדינמיקה הזו תרמה לראלי המרשים - אך גם יצרה הצטברות סיכונים שפחות זכתה לתשומת לב, ובראשם תמחור גבוה של נכסי סיכון ונוכחות גוברת של משקיעים הרגישים לתנודתיות. משקיעי ריטייל, אותם משקיעים פרטיים, נוטים להגיב מהר יותר לפחד מאשר משקיעים מוסדיים. כשהשוק עולה הם מצטרפים - מה שהופך את העלייה לראלי - וכשהוא יורד הם בורחים, מה שהופך את הירידה להתרסקות.
במקביל התפתחה אופוריה גם באפיק השקט לכאורה - האג"ח הקונצרני. קרנות כספיות הזרימו כסף בהיקפים חריגים לאג"ח חברות, המרווחים ירדו לשפל ועלויות הגיוס התרסקו. התוצאה הייתה גל הנפקות אג"ח, כולל של חברות בדירוגים נמוכים ואפילו ללא דירוג.
גורם נוסף שעזר לחגיגה היה ירידה חדה בפרמיית הסיכון של ישראל. אינדיקטורי הסיכון חזרו לרמות שלפני 7 באוקטובר, והשקל התחזק מעבר למה שמסביר המתאם עם שוקי העולם. הירידה בפרמיית הסיכון, לצד התאוששות בהייטק והיחלשות הדולר, יצרו סביבת שוק שבה ישראל נתפסת שוב כשוק יציב - שינוי תפיסתי שמשפיע על כל האפיקים הפיננסיים.
וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור למוכר מדי. כמעט כל בועה מתחילה בתקופה שבה הכול באמת נראה טוב יותר: הסיכונים יורדים, הכסף נכנס והמשקיעים החדשים בטוחים שהפעם זה שונה. הבעיה היא שלא צריך אירוע דרמטי כדי לשנות כיוון. לפי הדו"ח, מכיוון שמשקל המשקיעים הרגישים לתנודות גדל, מספיק שינוי סנטימנט בשווקים כדי להגביר תנודתיות, להאיץ ירידות - ואולי, בתקווה שלא נגיע לשם, גם להוביל להתרסקות.
התרעות פיקוד העורף