בזמן שהמדינה מבטיחה שיקום, אלפי משפחות עדיין חיות בין קירות סדוקים, דירות אטומות למחצה וחשבונות פתוחים מול מס רכוש. שיקום הבתים שנפגעו במלחמת 12 הימים מול איראן תקוע, ובזמן שרוחות המלחמה מנשבות שוב באוויר, לפחות נכון לזמן כתיבת שורות אלה, גם המתווה הממשלתי קרס ולא ברור מה עלה בגורלו.
מה שהיה פעם תחום פריפריאלי יחסית ואף מושמץ, ונרחיב על כך בהמשך, הפך בשנה האחרונה לחזית אזרחית של ממש: אלפי מבנים בצפון ובדרום ממתינים לשיקום, קבלנים מגישים שוב ושוב הצעות מחיר שנדחות, ומשפחות נותרות ללא מענה. במקביל, המדינה מתקשה לספק עובדים, לאכוף את החוק ולייצר ודאות כלכלית. אם חשבתם שאחרי שנתיים וחצי של מלחמה יגיעו הפקות הלקחים, גם בתחום השיפוצים זה טרם קרה.
ענף השיפוצים בישראל מגלגל לפי ההערכות כ-30-40 מיליארד שקל בשנה. הוא כולל כ-60 אלף קבלנים רשומים ולא רשומים ומאות אלפי עובדים ישירים ועקיפים. אבל בניגוד לענפי תשתית אחרים, הוא פועל כמעט ללא רשת ביטחון ממשלתית. "ברגעי שגרה זה בעייתי. בזמן חירום כמו שאת מבינה זה אסון", אומר סיב. והחירום כמובן הגיע.
סטיגמה של חאפרים
הנה קצת נתונים: מאז פרוץ המלחמה האחרונה נפגעו כ-6,000 מבנים: כ-4,000 בצפון וכ-2,000 בדרום. אלפי משפחות פונו מבתיהן וממתינות לשיקום. המדינה השיקה מתווה בשם "משפצים באחדות", שנועד לאפשר שיפוץ מהיר דרך קבלנים מאושרים. אלא שבפועל, המתווה קרס. "כשנכנסתי לתחום אני זוכר שקבלן שיפוצים היה קודם כל שם נרדף לבעיה", אומר סיב. "זה לא היה מקצוע, לא ענף, אלא חד משמעית בעיה". כיום, כשהוא עומד בראש הגוף היציג הראשון והיחיד של השיפוצניקים, הוא משוכנע שהענף נמצא בנקודת שבר מסוכנת. לא רק כלכלית, אלא לאומית. "הסיבה שהקמנו התאחדות היא כי הבנו שאם לא נתאגד ימשיכו לדרוס אותנו.
"זה ענף שסחב על הגב סטיגמה של חאפרים, של עבודה שחורה, של הבטחות שלא מקוימות", הוא אומר. "אבל הסטיגמה הזאת נולדה בדיוק בגלל שהמדינה לא לקחה אחריות. כשאין רגולציה ואין סטנדרטים, אז הציבור נפגע, ואז כולם משלמים את המחיר". לדבריו, ההתאחדות הוקמה כדי להגן לא רק על הקבלנים, אלא בעיקר על הצרכנים עצמם.
סיב כאמור הקים את ההתאחדות בשנת 2002, כמעט מאפס. בלי תקציב, בלי גב פוליטי, ועם לא מעט התנגדויות גם מתוך הענף עצמו. "הרבה קבלנים לא רצו רגולציה. הם פחדו. אמרו לי: 'אתה מביא עלינו צרות'. אבל אני ראיתי קדימה. והבנתי שבלי סדר, בלי מקצועיות, הענף יישאר בתחתית".
במהלך השנים הובילה ההתאחדות מהלכים שנראו אז כמעט בלתי אפשריים: הכרה רשמית בענף, חובת רישום, מבחני הסמכה, קורסים מקצועיים והטמעה של סטנדרטים בסיסיים. "זה לקח שנים. מלחמות בבתי משפט, מול משרדי ממשלה, מול רגולטורים. אבל לא ויתרנו".
רצף בן 70
מעל הכל מרחף גורם אחד שמזין את כל המשברים, שניכרים אגב גם בענפים אחרים: מחסור חמור בכוח אדם. לפני המלחמה הועסקו בענף כ-15 אלף עובדים פלסטינים, שעם סגירת המעברים ואיסור הכניסה נעלמו. המדינה התחייבה להביא עובדים זרים, אבל בפועל הגיעו עד כה מאות בודדות בלבד. "זו אפילו לא טיפה בים", מתלונן סיב. "בלי עובדים אין שיפוצים, בלי שיפוצים אין שיקום, ובלי שיקום אין חזרה הביתה. התאחדות קבלני השיפוצים נאלצה לקחת יוזמה: משלחות מיון לסרי לנקה, לאחרונה גם להודו. אנחנו עושים את העבודה של המדינה", הוא אומר. "אבל גם זה לא סוגר את הפער".
המחסור בעובדים מתגלגל ישירות לכיס של הצרכן. מחירי השיפוצים זינקו בשנה האחרונה בלמעלה מ-30%, וזמני העבודה התארכו בכ-50%. כמה זה עולה לנו? הנה כמה מחירים לדוגמה: מחיר שיפוץ חדר אמבטיה זינק מ-28 אלף שקל ל-40 אלף שקל. שיפוץ מטבח: מ-100 אלף שקל ל-140 אלף. ריצוף דירה: מ-65 אלף ל-90 אלף. שיפוץ דירת שלושה חדרים: מ-180 אלף שקל ל-235 אלף שקל.
המצב מאלץ קבלנים ותיקים, חלקם מבוגרים מאוד, לעבוד בעצמם ולבצע עבודות שבעבר לקחו שבועות, והיום אורכות פי שניים. "מישהו סיפר לי שהוא עדיין מרצף בגיל 70, כי אין לו עובדים", מתאר סיב. "זה מדגיש את הקושי האישי לצד ההשפעה הכלכלית על הענף כולו. המחסור בכוח אדם מייצר אפקט דומינו: כאשר קבלני השיפוצים לא יכולים לעבוד, גם ספקי החומרים, החשמל והקרמיקות נפגעים, ומכאן המשק כולו כולל דירוג האשראי סופג נזק.
"כולם מחפשים את האשם", מוסיף סיב. "אז מאשימים אותנו. אבל האמת פשוטה: עלויות העבודה הן המרכיב המרכזי. כשאין עובדים - המחיר עולה. נקודה". גם ירידת שער הדולר לא מצליחה להקל וסיב מסביר: "יש אשליה שחומרי גלם יתייקרו או יוזלו לפי הדולר, אבל בפועל רוב החומרים כבר התייקרו בגלל מחסור באלומיניום, זכוכית ועץ. וגם אם משהו ירד קצת, זה לא מכסה את עלויות העבודה".
משקיעים בגדרות
"ברגע שאין לנו עובדים, כל הענפים האחרים לא עובדים", הוא מסכם ומוסיף כי לפי נתוני ההתאחדות, כ-52 אלף שוהים בלתי חוקיים פלסטינים נכנסים לישראל מדי יום. "המדינה, שמנהלת את הרגולציה ואת כניסת העובדים הזרים, נכשלה בהבאת הפתרונות הנדרשים, למרות השקעה של מיליארדים בגדרות ובבקרה". כך, המשבר בענף השיפוצים אינו רק בעיה מקצועית אלא מחדל לאומי.
לדבריו, הפתרונות קיימים: האצת יבוא עובדים, שינוי מנגנון מס רכוש, שיתוף אמיתי של הקבלנים בתהליכי קבלת ההחלטות - כל אלה ישפרו את המצב - "אבל צריך לרצות".
אחד המאבקים המרכזיים שניהלה ההתאחדות לאורך השנים היה החלת חובת רישום והסמכה. "אמרו לנו שזה לא אפשרי, שזה יפיל חצי מהענף", מספר סיב. "אבל היום ברור לכולם שזה היה צעד הכרחי. קבלן שעובר מבחן, שעומד בדרישות, שעובד לפי תקן זה אינטרס של המדינה, לא רק שלנו". עם זאת, הוא מבהיר שהמהלך נותר חצי עשוי: "בלי אכיפה אמיתית, גם רישום לא שווה הרבה".
מעבר לרגולציה, סיב מותח ביקורת חריפה על תפקוד המדינה כלקוח הגדול ביותר בענף. "ברגע שהמדינה נכנסת לתמונה דרך מס רכוש, דרך מתווים לשיקום, היא מתנהלת כאילו מדובר בשגרה. אבל זה מצב חירום". לדבריו, הפער בין ההצהרות על שיקום מהיר לבין ההתנהלות בפועל יוצר נזק מצטבר: "קבלנים נשרפים, משפחות מתייאשות והאמון קורס.
"חשוב לי לומר שזה לא סיפור של ענף שמבקש הטבות", הוא מדגיש. "זה סיפור של חוסן אזרחי. מדינה שלא מצליחה לשקם בתים לא תצליח לשקם קהילות. ואם לא יהיה שינוי עמוק בגישה, אנחנו נראה את זה גם במשבר הבא".
התרעות פיקוד העורף