הסיבה לפער הזה היא שסך הפעילות הכלכלית במשק עלה אמנם בכ-3.1%, אך בגלל שהאוכלוסייה המשיכה לגדול בשנה הזו, העלייה לכל אדם הייתה נמוכה יותר, כ-1.7% בלבד. כלומר המשק התרחב, אך העושר של כל אזרח גדל רק במעט.
הצמיחה של המשק במהלך השנה לא הייתה אחידה. ברבעון השני נרשמה ירידה בפעילות בעקבות ההאטה החדה בתקופת הלחימה מול איראן, לאחר מכן הגיע רבעון של קפיצה חדה מאוד בפעילות כשהמשק חזר לעבוד. ברבעון הרביעי כבר נראתה תמונה רגילה יותר, צמיחה חיובית אך מתונה ששיקפה שהמשק חזר לקצב הממוצע שלו.
עוד נתון הוא שמשקי הבית הוציאו יותר כסף, אבל בזהירות. ההוצאות עלו בכ-2.6%, ובחלוקה לנפש העלייה בצריכה הפרטית קטנה במיוחד – רק מעט יותר מאחוז. אנשים חזרו לצרוך שירותים כמו בילויים ומסעדות, אבל דווקא רכישות גדולות כמו מוצרי חשמל וריהוט ירדו. זו התנהגות אופיינית לתקופה של אי ודאות, פחות התחייבויות גדולות ויותר הוצאות שוטפות.
הממשלה עדיין נמצאת בגירעון גדול, שהסתכם ב-110 מיליארד שקל בשנת 2025, אך קטן בהרבה מהשנה הקודמת אז עמד הגירעון השנתי על 161.2 מיליארד שקל. פחות הוצאות חריגות על מלחמה ופינויים ויותר הכנסות ממסים צמצמו את הפער, אם כי המדינה עדיין מוציאה יותר ממה שהיא מכניסה. נתון מרכזי נוסף שמזכירים בלמ"ס הוא האינפלציה הנמוכה. מחירי הסחורות והשירותים במשק כמעט לא עלו השנה, דבר שמקל על משקי הבית וגם מפחית לחץ להעלאות ריבית, אבל במקביל משקף ביקוש מתון.
בהשוואה בינלאומית, קצב העלייה בתוצר לנפש בישראל, שעמד כאמור על 1.7%, דומה ואף מעט גבוה מהממוצע במדינות המפותחות – בארה"ב התמ"ג לנפש צמח רק ב-1.5%, בבריטניה ב-0.5% ובנורווגיה הוא אפילו התכווץ ב-0.6%. יש כמה מדינות שעקפו את ישראל, כמו יפן וספרד, אבל בשיעור זניח יחסית. החריגה הבולטת בהקשר הזה היא אירלנד שהתמ"ג לנפש בה זינק ב-9.5%.